יאוו.
הסתכלתי בעיניים שלו, ונשבעת לך- ירדו לי דמעות!
זה כל כך מלא רגש, כל כך מלא הבעה!
כואב...
כמה טוב גם הקטע שכתבת, הדמעות, העצב של הילד, כשהוא מביט בחילזון וחושב עליו- כמה יכאב לו אם יהרסו לו את הבית. והילד עצמו- מגורש.
יפה, אהדתי. בגלל כל ההבעה והרגש.
בתש
[ליצירה]
יאוו.
הסתכלתי בעיניים שלו, ונשבעת לך- ירדו לי דמעות!
זה כל כך מלא רגש, כל כך מלא הבעה!
כואב...
כמה טוב גם הקטע שכתבת, הדמעות, העצב של הילד, כשהוא מביט בחילזון וחושב עליו- כמה יכאב לו אם יהרסו לו את הבית. והילד עצמו- מגורש.
יפה, אהדתי. בגלל כל ההבעה והרגש.
בתש
[ליצירה]
להתחשב בכך ש...
ציירתי את זה מזמן. וזה היה כגם הפעם הראשונה שצבעתי בפוטושופ. ככה שלא הלך לי מי יודע מה.
בכל אופן. זה מבוסס על מאמר הומורסיטי של אורי אורבך מהעיתון "נקודה", על הספר הארי פוטר בגירסה דתית.
[ליצירה]
טל! ניתחת מצוין את מצבך!
והבעיה שלכם היא לא חוש ההומור שלכם. אלא שאתם מתייחסים לזה ברצינות, כאילו זה מופנה אליכם!
אין הבדל אם הייתי מצייר לדוגמא פסל החירות בדמות חסיד עם נר הבדלה וספר תורה או שריף במערב הפרוע בדמות חרדי שחובש מגבעת במקום כובע בוקרים ז'קא שחור ומגן דוד במקום כוכב או שהייתי מצייר תורה-מן במקום סופר-מן. אז כאן ציירתי אירגון גזעני נוסח מאה שערים. אבל זה אותו העיקרון. ככה שאין שום סיבה להתעצבן מזה כי זה לא נועד לעצבן.
[ליצירה]
פימו
חוץ מהעץ חיים (שני המקלות שיוצאים מהספר למעלה) שהיו מפימו אבל נשברו ונפלו אז ציירתי אותם במחשב:-)
אגב... זה בגובה של שני קופסאות גפרורים. הייתי צריך לשים משהו ליד שיהיה פרופרציה
[ליצירה]
אז ככה:
זה לא פלסטלינה זה פימו. למרות שאני מעדיף פלסטלינה אבל הבובות שאני שם כאן הכנתי לחנוכיה שלי(יענו ליד כל נר דמות של חג אחר) אז בשביל שזה יחזיק מעמד צריך שזה יהיה פימו(ובאופן כללי, אני מעדיף ציור יותר מפימו וגם מפלסטלינה)
בקשר לכתמים השחורים. מורחים חתיכה קטנה קטנה של פימו שחור על היד ואז אתה רק נוגע בובה עם היד וזה נראה כמו כתם פחם(הבעיה שזה קורה הרבה גם כשלא מתכוונים. בעיקר בפלסטלינה. כי למי יש כח לשתוף כל פעם כשעוברים צבע??)
[ליצירה]
לא אמור להיות בוגר
ולא טיפשי. זה סתם, ציורון. שציירתי לעצבן מרכזניקים כשהייתי במחנה קיץ של ישיבת מרכז הרב.
תליתי על דלת החדר. ואכן תוך דקות התאספו מרכזיניקים זועממים שהחלפו לעופף ולהפריח אספקלריות מאירות
תגובות