בס"ד
אני אשה שטווה את חייה בשתי ידיים רועדות , בחוטים של זהב ושל כסף.
בידיי הרועדות, אוחזת בחוטי זהב וכסף ומנגנת את ניגוני התפילות הסדורות בשפתותיי.
לא למודה הייתי על מלאכת אומן זו מעולם. שכן טווה היתה אימי בחדר סגור, שמור מעיני סקרנים כמותי. עתה היא לי הפעם הראשונה לאחוז בחוטים אלה, וניכר לכל עין צופה כי חדשה אני אצלם.
בימיי הראשונים עוד לפני שהייתי ניגשת להתחיל במלאכה, היתה ניגשת אליי הבהלה שבי ומבלבלת דעתי כי לא אוכל לה.
אך עתה
מופלאת בעיניי כל פעם מחדש הסתלקותו של הפחד עם צליליה הראשונים של התפילה, בשל כך הרגלתי עצמי לאחוז בחוטים, ולרככם אט אט בתפילותיי.
תגובות