אביאל קם בבוקר, התפלל תפילת שחרית, ואכל את ארוחת הבוקר. לאחר מילות פרידה מהוריו – הוא נסע לישיבה, שם למד כהרגלו בסדר הבוקר ובסדר בשמירת הלשון, התפלל תפילת מנחה, וסעד את לבו בארוחת הצהריים.

לאחר מכן, עלה אביאל אל חדרו. שם שהה באותו העת אלישע.

-         "נו, אביאל, איך הולך עם המצורעת כשלג?" – שאל אלישע.

-         "ווריאציה מעניינת עשית לכינוי..."

-         "ודאי... סתם שלגיה זה לא ממש ביינישי..." – ענה אלישע כשבת צחוק על פרצופו.

-         "הולך טוב, הודו לד´ כי טוב כי לעולם חסדו." – הצהיר אביאל, ואחר סייג דבריו – "היא מאוד מאוד פתוחה, וזה קצת מפחיד. אבל ברצות ד´ אתגבר על זה."

-         "איך רואים את הפתיחות שלה? לגבי מה היא נפתחה בפניך?"

-         "לגבי מה לא?!" – תמה אביאל.

-         "ובכל זאת..."

-         "נגדיר זאת כך: מיתולוג. רגשות עמוקים. ודי למבין."

-         "היא ספרה לך את זה?!" – שאל אלישע מתוך זעזוע.

-         "כן."

-         "היא מטורפת?! למה היא היתה צריכה לספר לך את זה?!"

-         "היא דוגלת בפתיחות-יתר... אבל נתגבר גם על זה ברצות ד´." השיב אביאל.

-         "ובלי קשר לפתיחות האווילית שלה. אתה מסוגל להיות בקשר עם בחורה שתפוסה רגשית עם מיתולוג?!"

-         אביאל התבייש לומר שעצם השאלה כלל לא התעוררה אצלו, והוא לא נתן למחשבות על קשרה של אודליה עם בנצי להוות גורם בהחלטתו לגבי הקשר, ולכן אמר: "שמע נא, הבחורה נפלאה. לא הגיוני שאני אפרד ממנה רק בגלל רגשותיה. רגשות באים והולכים. בחורות טובות יש רק מעטות."

-         "אתה מחורפן לגמרי!" – הצהיר אלישע. – "אתה לא קולט לאיזה בור אתה מכניס את עצמך. נשים הן לא גברים. הרגשות שלהן הן בספקטרום אחר לגמרי. יש לי אחות, שתפוסה רגשית באיזה טיפש אחד. גולם מוחלט, לא מתאים לה כהוא זה. חתך באכזריות. אותה זה לא מעניין. שלושה חודשים עברו מאז הפרידה, והיא עדיין הוגה אך ורק בו. לא יוצאת לפגישות, כי היא לא ´מוכנה רגשית´. גם אם היא מכירה איזה בחור בעבודה, והוא מציע לה לצאת לפגישה – לא יקום ולא יהיה, שהרי הלב שלה ´לא פנוי´. נשים הן יצור מתוסבך. ואם יש אחת שתפוסה רגשית – תתרחק!"

-         אביאל הרהר לרגע, ואחר אמר: "עצם זה ששלגיה יוצאת לפגישות, אומר שהיא במצב יותר טוב מאחותך. אז מה הבעיה?"

-         "זה שהיא לא נמצאת בטיפול נמרץ, לא אומר שהיא השתחררה מבית-החולים. יכול להיות שאני סתם בטראומה מאחותי, אבל אני לא הייתי ממשיך בקשר כזה."

-         "אתה מראש לא היית יוצא עם מכלליסטית... אז הספק לא היה מתעורר." – השיב אביאל, וגרם לחיוך רחב לעלות על פניו של אלישע.

אביאל ואלישע המשיכו לדון בנושאים שונים, עד שיוסף נכנס לחדר, בתשישות נוראית, ונתקבלה ההחלטה להפסיק הדיונים ולנום תנומה קלה.

אביאל קם באיחור מתנומת הצהריים, וסדר הצהריים כבר היה בעיצומו. אלישע לא היה בסביבה, ויוסף היה שקוע בתרדמה עמוקה. "מסכן ר´ יוסף" – חשב לעצמו אביאל – "הוא משקיע מעצמו כל כך הרבה בנתינה לאחרים, והוא שוכח לטפל בעצמו. ממש ´אל תהי צדיק הרבה´. ואם הוא יתחתן עם מישהי כמותו – זה בכלל יהיה אסון. צריך להתפלל חזק לקב"ה, שהוא יתחתן עם בחורה שתאזן אותו."

אביאל התקלח באריכות לקראת הפגישה. מחשבות רבות צצו בראשו בעת מקלחתו. על יוסף, על אחותו של אלישע, וכמובן על אודליה. הוא שמח על זה שסיפר לה על חוסר זיהויו משודכות בפגישה השנייה, ונזכר במקרה היחיד שבו הוא זיהה בחורה בפגישה השנייה.

פגישתם הראשונה של אביאל ומיכל היתה בשעת צהריים. בשל תנאי התאורה הטובים אביאל היטיב להבחין ולהתבונן בצורתה של מיכל. בהגיע עת הפגישה השנייה, אביאל הופתע מכך שזיהה את מיכל. לתומו סבר, שדבר זה אירע בשל תאווה ליופיה של העלמה, ומכיוון שהדבר הפחיד אותו – נפרד ממנה. אביאל שמח מאוד שלא סיפר על כך לאביגיל, הוא הניח שתגובתה תהיה חריפה ביותר.

כשסיים את מקלחתו, החליף אביאל את בגדיו, והחליט ללמוד בספר "ראש מילין" עד זמן תפילת ערבית. אביאל היה באמצע לימוד האות רי"ש, אולם כשפתח את הספר – שנמצא ברשותו במהדורת מכון הרצי"ה – הספר נפתח בתחילת מדרש השורשים, ואביאל הגה למספר דקות בדברי מרן הרב זצ"ל בענין השורש ´אב´, ששורש הרצון הוא לא הרצון לחיות, אלא להוות תולדות אחריך.

אביאל נזכר במקרה, שבו במהלך הפגישה השלישית עם אחת המשודכות, התברר לו שהבחורה איננה חשה כמיהה ללדת ילדים. דבר זה הספיק לאביאל בתור עילה להפרד ממנה. אביאל לא ידע מה הפחיד אותו יותר: העובדה שהבחורה לא חשה את הדבר הטבעי הזה, איך הוא יתמודד אם אשתו תרצה ליטול גלולות למניעת הריון, או קבלתה למשפחה של בחורה שאיננה חשה כמיהה להמשך. הוא ניסה לדמיין איך אמו תגיב לדבר כזה, וידע שזה לא יתקבל בטוב.

אביאל נזכר בידיד שלו, ששכנע את אשתו בתחילת נישואיהם להתחיל ליטול גלולות למניעת הריון. אביאל לא הבין מה העניין בנישואים כאלה. הוא אמר לעצמו: "כשהייתי ילד הייתי משחק ´אבא ואמא´ עם בנות-דודות. מה ההבדל בין זה לבין מה שהם עושים? יש הבדל אחד – פה יש גם פריצות."

לאחר מחשבה זו, חזר אביאל ללימודו הסדיר בספר, והתחיל לקרוא בקול רם: "שדרת ההעתקה מתחילה את כחה הסידורי בצורה תרגומית..."

לאחר שסיים את לימודו, התפלל אביאל תפילת ערבית – שבמהלכה הזכיר בברכת שומע תפילה בקשה מיוחדת שיוסף ימצא זיווגו במהרה, ושהבחורה תוכל לשמור עליו שלא יתיש את עצמו יתר על המידה בגמילת חסדים – והלך לפגישה. בהגיעו למקום המיועד, הבחין באודליה, כשחיוך רחב על פרצופה, וידע שזו היא.