בית הקברות בסגולה, אדמה אדומה [פריכה כמו תמיד אחרי הגשמים הראשונים], שמים אפורים ועוד מעט יתחיל לטפטף. במיידאנק קר יותר.
תהלים, אבנים, אוכל אצל סבתא למעלה. שיחות הזויות. הדמעות יבואו אחר כך, כשאף אחד לא יראה, וכמה אנוכית אני שבוכה על עצמי ולא על סבא המת. לפעמים הוא בא אלי בחלומות. בזמן האחרון לא, ואפילו שאני מתגעגעת נורא.
[הייתי רוצה שוב לכתוב, לא משנה מה. אבל אושוויץ חוזרת אלי עם הגשמים ואני שתיקה]
ובלילה בלילה בא אלי מלאך אחד, ומכה אותי וצועק שאגדל.
ואני, בעל כורחי, עונה אחריו "אמן".
תגובות