"המשיח - לא מר משיח" חייך אך הגידים הנמתחים באגרופיו רמזו שסבלנותו עמדה לפקוע.

"תקשיב טוב אדוני, לא אכפת לי מי אתה ואת מי אתה מכיר. 220 שקל או שזה נשאר פה" אמר האיש מאחורי הדלפק ופשפש באדישות בשקית הגרעינים שנחה לידו. "קדימה, יש היום משחק של מכבי ואני עוד צריך לסגור פה ת´באסטה, יאללה שלם וסע לשלום חביבי!"

משיח נשבר, "אין לי כסף ואני חייב להגיע לירושלים כמה שיותר מהר" הביט בתחינה בפניו של האיש וקיווה לאיזו התרככות באיזור קמטי העיניים. זו לא באה.

"אבל רק עצרתי לדקה לקנות עיתון" לחש משיח לעצמו בתיסכול כשיצא משם ברגל אל החורף של תל אביב. הוא פנה מזרחה והחל הולך בנחישות, אבל לא היה לו מושג מה לעשות. האמת - הוא קיווה לנס. בתמימות מפתיעה הוא ניסה לבקש קצת עזרה מאנשים שפגש, אך אחרי זמן מה נואש ונשכב על ספסל משופשף באיזה גן ציבורי מתכסה במדור הדרושים.

במקרה עברתי שם אותו יום כשחיפשתי כספומט. ראיתי אותו ולשנייה היה נדמה לי כאילו הוא צף קצת באוויר ככה כמה מילימטרים מעל הכל. הוא פנה אלי וסיפר לי על איזו סוסיתא לבנה שלו שתקועה באיזה חניון גרירה עירוני ליד הדולפינריום וביקש אם אוכל לתת לו איזה 200 שקל. דווקא בהתחלה חשבתי לעזור כי הוא נראה כזה אחד מסכן, אבל הזמנים קשים ומי יכול היום להרשות לעצמו לתת סכום כזה לסתם איזה משוגע ברחוב? אולי כשהמשיח יגיע...

חטפנו איזה עשרים הפרש ביד אליהו.