חודרת בכל חיותה
בכח עצמתה הרבה
בכח רכותה ועדנתה
לוטפת בחמלה רבה
חושפת כל הוויתי
המצויה תחת הרקיע
את כל הבנתי
השואפת להבין,להגיע
תשטוף כמו מפל
תרחף כמו רוח
כסנה בוער לא אוכל
כעין חמדת התפוח
עד כי תישום תגיע
בעצם שורש הוויה
תוך עלית מדרגה
כבן אלף הקם לתחיה
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] :-) סיפור קטן ופיקנטי בהצלחה [ליצירה]
- [ליצירה] חדר מפלט מן הקצת לעצמי בתוך עולם אי שפיות בתוך עולם הגשמי. רגע מפלט מתוך הזעקה מתוך המצוקה [ליצירה]
- [ליצירה] שורת מחץ מקסימה על שמיים וארץ ואדם וחווה אבותינו [ליצירה]
- [ליצירה] --- בלטה לשוויון ואמק? פחחחחחח!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] --- שובה לב, נוגע בבתיו ובפזמון החוזר, מי יתן ומשמיים תנוחם. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבותיי. הנייר סובל הכל, לא כך הצעקה במציאות... [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבן האובד עוזב הבית נודד למרחקים אנה תתורי אנה תמצאיהו, חובל הוא ספינתו חותרה בליל ירח [ליצירה]
- [ליצירה] מאחל קשב ותקשורת בין שני בני הזוג הדמיוניים המתוארים ביצירה (הדוברת והנמען) [ליצירה]
- [ליצירה] בכל לילה מסתיים מבצבצת קרן אור ראשונה. ושביל נמתח לאורך [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מאוד יפה, חכם פותח בירח המזכיר משהו כפנים אנושיות, פנים אנושיות מוכרות מהיכנשהוא, פנים שהדובר/דוברת בשיר מאוד מבקש למצוא, אחר כך נודד אל עבר מחוזות החיפוש בבקשה שיחכה אי שם באשר הוא, והוא (הירח) יחכה בכל מקום ממנו ניתן לראותו ובכל צורה בו יוכל להתגלם (כותב שירים,איש לילה, ילד). הירח מסמל עבור הדובר משהו יציב וקבוע, הוא קובל על הנאמנות לרוח הלא לויאלית, הנודדת, הבלתי יציבה, אם כי הירח אינו מלא כל החודש, אך הוא נאמן וחוזר בצורתו, אולי בשל כך השיר הזה מוקדש לו. [ליצירה]
תגובות