קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
למה אני צריך!
להגיב יחידי ליצירות האתר!
ברוח סערה- אשנס מוסרותיי!
אבל בליבי -עד מתי?
אחזיק את מדור התגובות - באתר!
במתוק וגם במר!
הגולשים עצלנים!
שלא לומר -על הפנים!
לא יכתבו מאום דחוק
כי בעטם אחז השיתוק!
רק יצפו לקבל תגובה
מאת עצמי ואנוכי!
אני כמו אטלס- המחזיק העולם בידיו!
באביב וגם בסתיו!
ולעת אעלם - יעלם מדור התגובות!
ויהפך לתל חורבות!
ואז פידבקים יהיו נדירים!
לא לסיפורים ולא לשירים!
ושיח יוצרים לא יהיה בנמצא!
עורו עורו -מעצלותכם!
שנסו מותנכם ועטכם!
ובא לציון גואל וברכה
ולירושלמי תהיה מהפכה!
[ליצירה]
הדוסים שבינינו יראו בכך עזות פנים והליכה נגד "והדרת פני זקן" האמת שגם אני רואה את זה כך ועוד כאלו שיש להם הדרת פנים.
ה"אגרסיבים" שבינינו יקראו לך "ג'דע" ואחת שיודעת לעמוד על שלה. יען כי ביצ'ית הפכת להיות.
אבל זאת לא הדרך. ישנה דרך האמצע. הטובה, הברוכה. שביל הזהב, בו צריך לפסוע.
[ליצירה]
השיר זורם מלמעלה למטה:
בתחילה השחף הוא מלך העולם המביט אל כולם מגובה השמיים ודואה בשמי המרום שלו.
אך לפתע בשיא גדולתו ורום הודו הוא צונח לארץ, הוא מנסה להיאחז במשהו אך לשוא.
כאן בא לעזרתו/באה לעזרתו הדוברת בלשון של "רוצה".
מזכיר את המשפט שהוא גם בעצם שם ספרו של עגנון:
"והיה העקוב למישור"
תגובות