[ליצירה]
רוגע. יפה!
נהניתי, אע"פ שהציור נראה שטוח מדי (אולי בגלל שהקנים בתחתית הציור צומחים יותר למטה למרות שהם באותו גודל כמו האלה שבראש הציור?).
תודה!
[ליצירה]
צודק, צודק! אני מודה - יותר התעניינתי בלהעביר את הרעיון לדף מאשר להשקיע בפרטים (אני יכולה לספר לך על עוד כמה פשלות : )) . תודה על ההערות - כידוע לך, אני מחכה רק להן (למרות שהאגו צועק לי מהפינה שלו שזה לא נכון ).
כנפי שחר - אני רואה את העולם בהרבה צורות. לפעמים ככה. לפירוט, את מוזמנת להכנס לשאר היצירות... : )
תודה לכל המגיבים! (עומר, חבל!)
אני.
[ליצירה]
הלך רוח - תודה!!!!! איזו מחמאה נהדרת! תמיד רציתי להגיע לרמות כאלה - כשהמוח הבריא חוצה את גבולותיו, משאיר מאחוריו את כבלי המציאות המקבעת את כולנו... הלוואי וזה באמת יקרה.
שבוע טוב!
[ליצירה]
לביא, זה מהמם! מסכימה עם השאר לגבי המצח והעיניים השקועות (זיהיתי עפ"י השפתיים : )), אבל כל השאר - פשוט מקצועי. במיוחד אהבתי דווקא את השיער - שבד"כ לא משקיעים בו יותר מידי, אבל כאן, סחטיין!!!
נ.ב.: מה יש לכם במשפחה עם אנג'לינה? יש יפות יותר!
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות