בדרך,
מבטי אנשים מאַרֵרִים
נוזלים לעברי על ריצפת האוטובוס
ואתה , אינך זקוק
שאתפשט
בשביל לדעת אותי.
ציידת חלומות
-
נוטה לשחרר אותם לאחר שנלכדו, מתוך רחמים ואכזריות כאחד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רק אני נזכרתי במקרה בקיבוץ שומרת? שי, אפילו לא בצחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] היי, איזה כיף! :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אם לא ההערה הייתי לוקחת את זה למקומות אחרים לגמרי [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון טוב, הביצוע פשטני בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] הסוף עושה עוול לשורות הנפלאות מעליו ("לא אשיב יום בשקר מעשה", "הינומה מפוכחת", כמה יפה!). "בתוך כל שאר ישראל" זו שורה צורמת מעט לטעמי, אולי בגלל שזה ביטוי שגור, לעוס. ושתי השורות האחרונות חסרות את העוצמה בה התחלת. [ליצירה]
- [ליצירה] ברור ומוכר ומורגש (או: נהניתי) [ליצירה]
- [ליצירה] <פעורת פה> שיר חזק.ישר לבטן. והתחושה מוכרת, אך חריפה מתמיד. [ליצירה]
- [ליצירה] זורם ומקסים, עד לבית האחרון שחוטא בהיותו צפוי מדי, מתבקש מדי, לעוס מדי ("עם הנצח לא מפחד.."), והורס את הטעם הטוב בפה המקריא. [ליצירה]
- [ליצירה] בלי חרטות, נגעתי באדום [ליצירה]
תגובות