[ליצירה]
את ממש מוכשרת!!!
זה חמוד להפליא, (וקראתי עד הסוף)
אפילו אפשר לעשות מזה ספר, אמנם הוא יהיה קצת ארוך, אבל בתור ספר ילדים זה מקסים!
(בתור ילדה הייתי אוהבת להקשיב לזה. וגם לא בתור ילדה...)
[ליצירה]
את כותבת מדהים, מצליחה להוציא סיפור מרתק, זורם, מפתיע, מצחיק וכואב אפילו מנושא כמו עורפים של אנשים!!!...
כאב לי כל כך על המשפט עם בית העלמין שקראתי אותו לפחות שלוש פעמים...
תודה לך, עוד אחד למועדפים!
[ליצירה]
חוללת בי מפנה מדהים. עכשיו אני בשירות לאומי והרבה מחברי בצבא. בכל פעם שאנחנו נפגשים מתחילים לרוץ סיפורי הצבא בקצב עם הרבה צחוקים בנושאים לא ברורים והמון ראשי תיבות... המוח שלי עובר אוטומאטית ל OFF. אבל אצלך אני יושבת מרותקת ובוהה במסך המחשב עד שמתייבשות לי העיניים. אני כבר לא יכולה לחכות שתמשיך...!
[ליצירה]
אל ייאוש. אין שום ייאוש בעולם, כואבת.
האהבה באמת מנצחת.
היא כבר ניצחה- בכך שבכל זאת, למרות הכל, אחרי כל מה שהיה, עוד נותרה בנו יותר אהבה משינאה.
ניצחנו!
[ליצירה]
עוד אחת לאהודות,
זה מזכיר לי נסיעה באוטובוס בשעת לילה מאוחרת אחרי יום מהנה אך סוחף וכדי לסכם את כל רגעי האושר של אותו יום שולחים לי מלמעלה שקיעה יפיפיה על פני נופים רצים במהירות... כמו נשיקת לילה טוב.
תודה!
[ליצירה]
זה באמת עניין 'הזוי'... איזה פלונתר,
אם זה לא לקוח מהמציאות אני מצדיעה לך על המקוריות ואם זה כן מהמציאות אני מצדיעה לך על ההעברה המדוייקת והמעניינת... אשריך!
נ.ב- יש פתרון ???
[ליצירה]
נושא חזק וכבד שהצלחת להביא לדיון על ידי מקרה פשוט כל כך...
בשבילי זה מבטא את היומיומיות, הזיכרון החוזר כל פעם, של מאורע היסטורי גדול וכואב שחוזר אלינו כמו פלאש בק להלום קרב גם בפרטים הקטנים של חיינו.
עוד אחד למועדפים.
תודה!
[ליצירה]
חחחח..... גדול!
אני ממש רואה בעיניים את ה 134 שלך יושב באיזה משרד מעופש בדרום העיר עם סיגריה, כרס גדולה וקרחת ומתלונן על הכל...
זה סוג הקטעים האלה שאפשר לקרוא שוב ושוב ושוב ולא להפסיק לצחוק!
תודה, נהניתי :-)
[ליצירה]
אהבתי את השיר, הצלחתי לטעום מאותה אווירה למרות שגם כותבת התגובה הזאת לא הייתה מעולם במלחמה... רק מפריעות לי מילים בשפה עממית שמתערבבות עם מילים בשפה גבוהה ככה פתאום- "רבים כבר חושבים - שהלכה המדינה", או "נותרה בסך הכל תמונה", נראה לי שאפשר לקצר ל- נותרה רק תמונה.
אהבתי במיוחד את הבית השני והאחרון... כל הכבוד על האומץ לכתוב על נושא טעון כל כך :)