[ליצירה]
את ממש מוכשרת!!!
זה חמוד להפליא, (וקראתי עד הסוף)
אפילו אפשר לעשות מזה ספר, אמנם הוא יהיה קצת ארוך, אבל בתור ספר ילדים זה מקסים!
(בתור ילדה הייתי אוהבת להקשיב לזה. וגם לא בתור ילדה...)
[ליצירה]
חחחח..... גדול!
אני ממש רואה בעיניים את ה 134 שלך יושב באיזה משרד מעופש בדרום העיר עם סיגריה, כרס גדולה וקרחת ומתלונן על הכל...
זה סוג הקטעים האלה שאפשר לקרוא שוב ושוב ושוב ולא להפסיק לצחוק!
תודה, נהניתי :-)
[ליצירה]
מדהים,
ומי אני, קטנה שכמוני שבכלל תגיב על קטע כל כך מדהים...
אבל אני בכל זאת חייבת!
כתיבה מ-ד-ה-י-מ-ה, הרגשתי לרגע כמו בסרט של מטריקס, שכחתי שאני בבית, ובלי להגזים, זה אחד הקטעים הכי טובים שקראתי פה.
לא מעניין אותי אם זו מציאות או לא, למעשה גם לא מעניינות אותי ההשלכות של קטע כזה ומה שהוא משדר. בעיני הוא סוג של חלום בלהות שאתה, אדם, חולם, ומי יכול לחלוק על הסיוטים שלך?!
אהבתי כל שורה, כל מילה כל רגע ואני כואבת יחד אתך.
אולי כניחומים, הייתי רוצה לומר- להזכיר, שאין אדם רע, יש אדם שבוחר ברע והאלוקים יצר את האדם ישר. התפקיד שלנו הוא לחיות, לכאוב, להמשיך הלאה ולמרות הכל לפזר את כל האהבה שיש ברשותנו, היא לא תתרוקן מאתנו אלא להפך, תמשיך להתמלא.
תודה רבה רבה.
[ליצירה]
אלי, אלי... שלא יגמר לעולם...
אהבתי מאוד, ריתקת אותי לכל האורך (דבר נדיר...)
ואפילו העלית כמה נקודות פילוסופיות למחשבה במוחי.
אפקט הפרפר, דין פרוטה כדין מאה (= דין ברחש בעין כדין תאונה או גרוע מזה?), סיבה ותוצאה בעולם מבולגן כל כך ועם זאת מחושב לפרטי פרטונים קטנטנים...
תודה לך.
[ליצירה]
אהבתי את השיר, הצלחתי לטעום מאותה אווירה למרות שגם כותבת התגובה הזאת לא הייתה מעולם במלחמה... רק מפריעות לי מילים בשפה עממית שמתערבבות עם מילים בשפה גבוהה ככה פתאום- "רבים כבר חושבים - שהלכה המדינה", או "נותרה בסך הכל תמונה", נראה לי שאפשר לקצר ל- נותרה רק תמונה.
אהבתי במיוחד את הבית השני והאחרון... כל הכבוד על האומץ לכתוב על נושא טעון כל כך :)
[ליצירה]
תודה לך, כואבת כל כך, על השיתוף.
הרבה זמן הרגשתי ש- היה, עבר, נגמר, ואין יותר מה לומר.
השבת אותי לשפיות. הוצאת אותי לרגע מאדישות למציאות. תודה לך.
ותודה לך גליה על תגובה כל כך מעשירה...