הו... את מרשימה כל פעם מחדש...
אני חייב להתחיל לקרוא את הסדרה הזאת!
(אני מכיר את הדמויות המרכזיות, לא זוכר מאיפה... אני יודע פחות או יותר רקע - אבל לא זכור לי שקראתי)
אם אני כותב ספר, את מאיירת את הכריכה, טוב?
נהדר.
אהדתי.
תודה!!!
כאן פרט לשני דברים הכל מושלם.
אחד: כף היד. אינו ביצוע של אומן
שניים: הכתף אינה ממש ככתף נשית, זאת אומרת
שחסרה לה רוך טיפת התעגלות.
לי חסרה קצת הצללה תחת הלחי הימנית אבל פחות מודגשת מהשמאלית.
כמובן שלא רצית להתמודד עם יצירת סנטר שאינו דבר קל לביצוע.
בואי ונאמר ששכחת.
[ליצירה]
הו... את מרשימה כל פעם מחדש...
אני חייב להתחיל לקרוא את הסדרה הזאת!
(אני מכיר את הדמויות המרכזיות, לא זוכר מאיפה... אני יודע פחות או יותר רקע - אבל לא זכור לי שקראתי)
אם אני כותב ספר, את מאיירת את הכריכה, טוב?
נהדר.
אהדתי.
תודה!!!
[ליצירה]
זאת Death, אחותו של Dream, הsandman. הפנים יצאו מוצלחות אני חושבת - בעיקר מאחר והיא אף פעם לא נראית בדיוק אותו הדבר, ומצאה חן בעיני הווריאציה שלך.
[ליצירה]
[ליצירה]
כאן פרט לשני דברים הכל מושלם.
אחד: כף היד. אינו ביצוע של אומן
שניים: הכתף אינה ממש ככתף נשית, זאת אומרת
שחסרה לה רוך טיפת התעגלות.
לי חסרה קצת הצללה תחת הלחי הימנית אבל פחות מודגשת מהשמאלית.
כמובן שלא רצית להתמודד עם יצירת סנטר שאינו דבר קל לביצוע.
בואי ונאמר ששכחת.
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות