הוא ראה את האש הבוערת,
את הגופות הנשרפות.
הוא ראה את מה שהיה לפני רגע אדם חי-
הופך לאפר.
אחד לאחד הם נעלמים.
אחת לאחת נופלות הדמעות.
נופלות ומקדשות את האדמה עליה הוא עומד.
נופלות ואליהן מצטרף האפר העף מהמשרפות.
הוא ראה מחזות מצמררים.
דברים שגופו רעד ממראיתם.
אך הוא לא המשיך לראות.
כי עיניו הבוכות,הפכו גם הן לאפר.
כל כולו שהיה אדם חי,
הופך לאפר שחור,
שאיש לא רוצה לגעת בו.
כך, בדרך זו, הלכו לנו ששה מליון.
אחד לאחד נורה, נשרף,רעב למוות, נפל ונרמס.
וזה לנו לזכות עולם.
ודמעותינו ביום זה יעופו יחד עם הענן לשם,
לקדש את האדמה,לבכות.
(ליום השואה, ניסן תשס"ה)
תגובות