המקום הזה כל כך יפה ושקט ושומם. יש פה זרם דקיק של מים זורמים. מעניין לאן הם מובילים.
קני הסוף הירוקים מתנועעים ברוח, וצמח מטפס מניף את עליו הלבבתיים בגאווה.
יש פה צל קריר ונעים, זה עושה רושם של מקום שכיף לבוא אליו בזוג, לשבת, להתלהב ביחד.
יש סלע עם המון שקעים מעניינים. אולי היו בו פעם מאובנים.
זבוב טורדני מזכיר לי שמחכים לי. אולי אני אחזור לפה איי פעם...
אני קמה, ציפור מצייצת וקול פיכפוך מים הם הרעשים היחידים ששומעים.
שלווה.
לא. אינני יכולה לחזור למציאות היומיומית עכשיו.
אני הולכת בעקבות השביל. שומעת טיפה נופלת. בזמן האחרון אני מתחברת למיים דווקא.
אני מגלה בריכה קטנה ועגולה, המים כאן עוברים על גדותיהם. כמו לב שלא יכול להכיל את האהבה שהוא מרגיש.
אני טובלת אצבע. מביטה בטבעות היוצאות, כמו מצב רוח.
צמחי המים הארוכים מלטפים את פני.
אני לא רוצה לחשוב עכשיו, רק להרגיש.להרגיש את היופי שפה.
קשה להאמין שיש מקום כל כך יפה.
זהו, הפינה הזאת שלי, היא תשאר פינה קסומה בלב, זיכרון נפלא, שאפשר לברוח אליו כשהכל מאיים סביב.
תגובות