בפכחון עצוב נשארנו

אבודים ומדויקים את

הלילה הזה, הכהה

שירח עגול קבוע בו.

הדרכים ארוכות. ואנחנו

פנסי מכונית גבוהה,

משרטטים כתמים רועדים

על עלוות איקליפטוס

מצטנפת; מי הוא

זה ואי זה הוא

שיעיז שייפקח שיימלא

לבו –

ואני לא נקראתי,

לא נקראתי.