האדמה נעה , במסילות מסתור תחת הקרקע

גוררת יבולה עמה, אדמֵה

אותה לנשימת הקטר מלפני המחנה

 

והיא פועמת , לממרגלות ההר

בקצב אחיד , כמו מזרימה אותנו דרכה

במנהרה שטוחה מכדי לראות

 

והעצים עולים ממולי , על גב ההר הנוסע אותם

מסתובבים סביב פרקים בנסיעה

לא אראה אותם עומדים שוב

במזג הארץ

לא אראה אותם עומדים

כמו המסילה