מעשה שהיה בחסיד זקן אחד שהיה לו בן יחיד, והיה הבן תמים הליכות ולא ידע תורה הרבה, אלא היה עובד את ה' בפשטות ובשמחה והיה אוהב את ה' בכל מאודו, ובכל עת היה משיח את ליבו לפני ה' ומספר לו כל אשר על ליבו. ראה זאת החסיד וספק עלה בליבו, שמא נכון וראוי הוא הדבר, ושמא חסר בנו דעת תורה ומשלא למד מימיו אינו יודע איך לעבוד את ה' באמת.

קרא החסיד לבנו ואמר לו, "בני, פיקדון שנתן לי הרבי כשלמדתי לפניו לפני שנים רבות מצוי אצלי, והנה הגיעה העת להשיבו. ועתה, זקן אני ולא אוכל לעשות את המסע הארוך אל הרבי. קח את הפיקדון ולך אצל הרבי וספר לו מה שאמרתי, וקבל את ברכתו", ונתן בידו שק והשביע אותו לבל יסתכל בתוכו. ובאמת היה השק מלא קש ולא היה בו פיקדון, אלא היה הפיקדון אותו הבן שנולד לו לעת זקנתו לאחר שהיה חשוך בנים שנים רבות.

וידע החסיד כי יבין הרבי את כוונתו ויקרב את הבן אליו וילמדו תורה מפיו.

לקח הבן את השק ויצא לדרכו. והדרך ארוכה היתה וקשה היתה, ועברה בתוך יער גדול ועבות שרק פונדק קטן היה בתוכו. והתעייף הבן וחשב בליבו, שמא אעצור ואפוש בפונדק ואשיב את נפשי, ואחר כך אמשיך בדרכי. וכל אותה העת לא היה מהרהר באותו השק ובמה שיש בתוכו וחזקה עליו מצוות אביו.

נכנס הבן לפונדק ופגש שם אדם אחד, והיה אותו אדם צדיק ותלמיד חכם למראה, פאותיו מסולסלות וזקנו מגודל. נכנס עמו הבן בדברים ובתוך כך סיפר לו כי הוא הולך אל הרבי ובידו פיקדון שקיבל מאביו. "ומהו אותו הפיקדון?", שאלו התלמיד-חכם, וענה לו הבן בתמימות כי אינו יודע וכי אביו ציווה עליו לבל יסתכל בתוך השק. לקח התלמיד-חכם את שקו והסתכל בתוכו ואמר "שיטה בך אביך הזקן, אין מאומה בשק כי אם קש ותבן. אל תלך אל הרבי פן יגער בך". ובאמת לא היה אותו תלמיד-חכם אלא השטן שחפץ לנסותו ולראות אם תמים הוא ואם יקיים את מצוות אביו.

נפלו פניו של הבן. אל הרבי לא רצה ללכת פן יגער בו, ואל אביו הזקן לא רצה לחזור. ומתוך שלא ידע מה יעשה נרדם וישן. חטף השטן את שקו ורץ לו אצל הרבי.

ואותה שעה בבית הרבי מהומה גדולה היתה, שנשתדכה בתו של הרבי לעילוי מופלג אחד ומצא בה אותו עילוי פגם וביטל האירוסין עמה, ולא היה הרבי יודע מניין יביא חתן הגון לבתו. בא השטן אל בית הרבי והוא לבוש כאותו תלמיד-חכם וצדיק, ונכנס אצלו, ושפך הרבי את ליבו בפניו וסיפר לו את כל המאורע. ובשעה שסיפר לו כל אותו המעשה נכנסה עצבות בליבו ונתגנב יאוש לנפשו וחלשה דעתו. מיהר השטן ובלע את הרבי, ולבש את בגדיו וישב לו אצל שולחנו והיה מחכה לו לבן החסיד שיבוא.

ובינתיים נעור אותו הבן בפונדק וראה כי שקו נעלם והתלמיד-חכם נעלם גם כן, והבין מיד כי טעות היתה בידו וכי חטא לאביו הזקן, ושם פעמיו אל הרבי לספר לו את כל אשר ארע עמו.

הגיע הבן אל בית הרבי ונכנס אצלו וסיפר לו בדמעות שליש את כל הקורות אותו למן יציאתו מבית אביו. ובשעה שסיפר לו שם הבן אל ליבו כי אותו הרבי אינו מאזין לדבריו ואינו מתבונן בעיניו ואין רוחו הטובה ניכרת כלל וכלל כפי שסיפר לו אביו.

ושאל הבן התמים את הרבי:

-"רבי, מדוע אוזניך אינן שומעות לדבריי?"

-"כי איני רוצה לשמוע מעשיך הרעים והמקולקלים"

-"ורבי, מדוע עיניך אינן מתבוננות בעיניי?"

-"כי איני רוצה לראות את עיניך הרעות והחוטאות"

-"ורבי, מדוע פיך אינו מעניק לי עצה טובה?"

-"אין בפי כל עצה שאוכל להעניק לאדם מקולקל ורשע כמוך"

שמע זאת הבן ונכנסה עצבות בליבו ונתגנב יאוש לנפשו וחלשה דעתו, מיהר השטן ובלע אותו. ואותה שעה עברה בתו של הרבי ליד החלון וראתה את המתרחש והבינה כי זהו השטן, ונכנסה אל החדר ועמדה מולו והביטה בעיניו, ומתוך שצדיקה מופלגת היתה לא יכול השטן לעמוד בפניה, והקיא מתוכו את הרבי ואת הבן והלך לו בבושת פנים.

והרבי שראה מתוך בטנו של השטן את כל מה שארע הבין כי מן השמיים היה הדבר, ועוד באותו היום נשתדכו בן החסיד ובת הרב והרי הם חיים באושר עד עצם היום הזה...