אזלו טשו במערתא – הלכו רבי שמעון בר יוחאי ובנו להתחבא במערה.
עד שקם אליהו אפיתחא דמערתא ואמר – "מאן לודעיה לבר יוחאי דמית קיסר ובטיל גזירתיה?".
ובפנים – שמעון ובנו עוקרים הרים וטוחנים אותם זה בזה, ואין שומע לאליהו.
הרים מעט אליהו את קולו וחזר ורמז "מאן לודעיה לבר יוחאי דמית קיסר ובטיל גזירתיה?". ובר יוחאי ובנו בשלהם – מתפלפלים בקושיות ותירוצים.
ראה אליהו שאין משגיחים בו נכנס מעט וקרא – "בר יוחאי! מת הקיסר ובטלה הגזירה – צאו ממערתכם!"
הפסיק בר יוחאי מלימודו והסה את בנו – "שמעת קול?" שאלו. השיב אלעזר "לא היית אתה זה שאמרת – מת מצווה גזירה שיצאו מעירם?" השיבו אביו – "מוזר, לא השגחתי בכך". חזרו לסוגיה.
פסע אליהו עוד מספר פסיעות והרים את קולו – ""בר יוחאי! הלא שמעת – מת הקיסר ובטלה הגזירה הלא תצא ממערתך?"
השגיח בו בר יוחאי וסימן לבנו – "זקן זה – להטרידנו מלימודינו בא. נמשיך?".
המשיכו הם לומדים ואליהו עומד עליהם ומצווח ככרוכיא – "צאו ממערתכם – הגיעה שעתכם ותפקידכם להתערות ולרומם את רוח העם".
ראה בר יוחאי כי מפריעו אליהו מלימודו, שם אצבעותיו באזניו ועשה כן גם אלעזר והמשיכו בסוגיה. היו צועקים זה לזה ואליהו צועק מעליהם ולא הצליחו להמשיך כיאות בסוגייה.
הבין אליהו כי אין הם שומעים אף לקולם הם, נטל אצבעותיו של בר יוחאי מאוזנו וקרא "בר יוחאי, בר יוחאי! נשלחתי להוציאך ממערתך".
"ענה בר יוחאי ואמר – "אני אינני יוצא מכאן – הרוצה אתה לערות אותי בתרבות הסדום והעמורה שבחוץ? וחינוכו של אלעזר מה יהא עליו?".
נטלו אליהו בידו והחל מושך אותו אל מחוץ למערה.
אמר אלעזר לאביו "אבא – הלא תיתן בו עיניך?".
מבוסס על הגמרא במסכת שבת, לג
תגובות