מהי שכונה בעיני ילד,בעיני הילד עוזי ? שכונה היא בלוק, כמה כניסות או אפילו כניסה אחת.
כשילד "זר" בא והילד המקומי מאיים עליו, הוא אומר לו "עוף מהשכונה שלי" והוא מתכוון בסך הכל לכמה מטרים רבועים מסביב לכניסה הביתית שלו...
הסיפור אירע באחת ממערכות הבחירות הסוערות שהיו במדינה, בחירות 81. ההתמודדות בין הליכוד למערך (מפלגת העבודה) הגיעה לשיאה והמערכת ניכרה בבחירות במלוא עוזה.ילדים לבשו סטיקרים ממפלגות שונות וכמה מהם שהוריהם או הם היו בעלי אוריינטציה פוליטית מאוד מסויימת שרו:
"מי בראש-בגין הקדוש ומי בזנב- פרס הגנב!"

"במי אתה בוחר?" שאל עידו הג´ינגי את עוזי הצנום בעת ששיחקו כדור בחצר יחד עם אורן
עוזי בן השמונה לא ידע מה לענות, הוא אמנם ראה את תעמולת הבחירות ואהב את הג´ינגל של הליכוד(ב30 ביוני אתה חייב לבחור... הליכוד, בדרך הנכונה) ושל המפד"ל (ושיננתם לבניך ודיברת בם)
"אבא שלי מצביע ליכוד, כי הליכוד זה בגין" התערב אורן
"מה בגין, בגין זקן תרח,כמעט מת, כדאי לבחור את פרס!" אמר עידו.
עוזי לא חשב על הזקן בגין הוא חשב על זקן אחר -סבא שלו, עניינה אותו הנסיעה לפתח תקווה שהייתה אמורה להיות בשלושים ביוני, יום הבחירות, ושלא התקיימה,משום שסבא התאשפז לפני כמה ימים בבית החולים,חוויה הייתה לראות את סבא שהתגורר בבית האבות בקרית מטלון, בתקופתו היפה.סבא התגורר בחדר קטן שהשקיף אל עץ שסק, מידי פעם היו הוריו של עוזי לוקחים אותו או את שתי אחיותיו אל בית האבות לראות את סבא, סבא נסים, אדם בשנות השמונים לחייו, אדם בעל זקן דק היה מחייך לקראתו אומר מילה טובה ומוציא חבילה של שוקולד, אחר כך היו יוצאים כולם אל החצר ואם הייתה עונה מתאימה היו שם פירות שסק עסיסיים וטובים.
עתה, רק אבא יסע לראותו, כך אמרה אמא.

עוזי ועידו נותרו לבדם במגרש הכדורגל.אורן הלך לאכול צהריים ולקח אתו את הכדור, עידו קרץ לעוזי ואמר:
"בוא נעלה על הגג של בית ספר "רועי" יש שם דברים מעניינים אפילו גוזלים של יונים.בית ספר רועי היה בית הספר בו למד עוזי.עוזי הסתקרן לראות מה הולך שם במהלך הקיץ.

"אין כאן כלום. שום דבר מעניין וסתם חם, אמר עוזי והביט בחולצתו, חולצת הטריקו המאובקת" הוא הביט על "הנוף" שהציע הגובה של גג בית הספר.ממרחק לא רב נראה ביתו הקטן של שרת בית הספר אהרון דרעי המשופע בבנים, אותו אהרון הממושקף והמצחיק קמעא, ממרחק רב יותר נראה הכרמל ומפרץ חיפה.
"אל תעזוב אותי לבד" רטן עידו ועשה פרצוף עצוב
"אז מה אתה רוצה שנעשה?"
"בוא נשבור שמשות" אמר עידו בקול ערמומי משהו

אהרון דרעי השרת ישב בחצר הבית שלו, ניקה את משקפיו ומחה זיעה ממצחו, הוא טיפל בחבל הכביסה הקרוע כשלפתע שמע מרחוק קול ניפוץ זגוגיות, הוא נבהל לרגע אך אחר כך נשא את קולו בצעקה:
"הלו!!!!!"
מיד רץ הוא, בנו ובתו אל עבר הרשת של השער אשר משם היה אפשר לטפס אל הגג של בניין בית הספר.
שני ילדים מבוהלים קפצו מהרשת ונפלו אל הקרקע המאובקת. אהרון תפס את עידו ובנו איתמר תפס את עוזי בחוזקה, עוזי התפתל על הקרקע, אך לא עמד לו כוחו מול זרועותיו האיתנות של איתמר ומבטה השואל של טלי אחותו.
"אלה רק ילדים" אמר איתמר
"שברתם חלונות? מאחורי הכיתות?" אמרה טלי  
"תגידו את השמות שלכם, תגידו" אמר אהרון במבטא.
"אבל אתה תגיד להורים שלנו" אמר עידו
"רגע, אני מכיר אותך" איתמר הביט לעברו של עוזי "אתה למדת בכיתה ג´ שנה שעברה, אתה הבן של מרקו ולבנה! מהשיכון!"
"אני רושם את השמות ושם את הפתק בארון, זה הכל"
"אני שברתי שלש חלונות" אמר עידו
"ואני שניים" כך עוזי.

השניים הלכו לביתם, בידו של השרת נשאר פתק בו רשם

"ה26 ליוני 1981
עוזי חגואל (הבן של מרקו מהנמל) ועידו סאיגנין שברו 5 שמשות ביום שישי".

עבר שבוע,הבחירות הסתיימו בניצחונו של הליכוד על מפלגת העבודה, אותו זקן - בגין התברר כצעיר ברוחו ובנאומיו חוצבי הלהבות בכיכרות הארץ, בייחוד נאום הצ´חצ´חים בו שם לשנינה את דודו טופז ומפלגת המערך.

 ביום שבת ישב עוזי על אדן החלון הביט בבית הספר "רועי, הוא עדיין האמין שהשרת שומר את הפתק בארון, לפיתה אחת בזרועו קרוב לכתף העירה אותו מתקוותו.
אביו לבוש חולצת שבת לבנה הביט בו במבט קשה, לקח אותו אל אמו שישבה בשולחן וסרגה:
"בר מינן! את יודעת מה עשה התכשיט שלנו? הוא שבר שמשות בבית הספר!"
"איך ת´ה יודע?" אמרה לבנה
"עברתי בדרך לבית הכנסת, פגש אותי השרת אהרון, יחד איתו היה המתנדב של משמר אזרחי, זה הסורי, הוא סיפר לי שהבן שלנו שבר שמשות בבית הספר יחד עם חבר שלו, זה התכשיט של סאיגנין,אני בתור ילד לא הייתי מעיז לעשות ככה לאבא שלי,איך אתה מעיז"
"דור חצוף" אמרה אמא
את ענשו קיבל עוזי, אך הוא לא דיבר עם אבא איזה יומיים.

חלפו יומיים, באחד מהבקרים הגיע עוזי מהחצר, הוא נכנס לבית וראה את אביו יושב על יד השולחן הישן,תומך את ראשו בשתי ידיו, שותק, עצוב שלא כהרגלו, מבטו שאל, אמו לבנה קרבה אליו ואמרה בלחש:
"עוזי,תהיה קצת בשקט, סבא נסים נפטר בבית החולים, אבא עצוב"
עוזי קרב לאבא וחיבק את כתפיו בשתי ידיו הקטנות, מרקו הביט לכיוונו וחייך חיוך דק.