הוילון מעט הוסט ברוח הקלילה מהים, חושף בלאט חרש את הנוגן בכינור. אי שם מבין מרפסת צליל חליל בקע וחדר לאוויר הצלול הרווי בריח הים. הנה חוללה מולו סערת נפש ולב בהופיעה מולו פתע למען שמש לו כלי שני או ראשון. התמזגו השניים ברוך, שפתיה המחללות תדיר וידיו המושכות בכנור, נמשכו בצליל מבורך שמגעו ענוג ורך,