בס"ד בוקר יום ראשון ו' תשרי ה'תשס"ו
כל הזקנים הולכים אל השם
והשם איננו מלא.
הוא מחכה להם
עד שהם נהפכים לטיפה כבדה מדי
ומטה לנפול
ואז אוסף
ומקבץ
בשעה שעצמות מתייבשות בין גרגירי אדמה
שכמהים למים.
והיא עוד טיפה קטנה ולא מוכרת
(שאסור היה לה להכיל בקרבה מתיקות,
שאסור היה להזיז ממקומה,
שלא היתה יכולה לשאת
בנטל
כבד;
טיפה חדה וחמורת סבר)
שלא היתה יכולה לצאת,
ולא עוד
והיא עוד טיפה עם עוד טיפות אחרות
שפונות כלפי מעלה וקוראות תפילות
שעולות עליו
בשקט
עד שעוד טיפה אליו יורדת
מתנתק, מתלקטת
אליו
***
ואני אנה אוליך את כמיהתי
ואני כיצד אשלח את תפילתי
ואני כיצד אפתח דלתותיך
ואשתה
ולא ארווה לעולם
בהיותי שוכן כאן, ולא שם.
(לזכרה של זהבה מבית האבות)
תגובות