איש ואשה ומדבר
א.
ובאברהם נולדות כל הזמן עיניים חדשות
כמו כדוריות של זרע
שרואות מבפנים את דברי הא-להים
בשדות ובמעיינות
(לך לךָ)
ובגומחות הבתים
(לך לךָ)
וכל פעם מחדש נענה לצו
ואורז את חפציו, באיטיות
(הוא יהודי, אברהם,
וביתו על אגב)
ושרה אחריו.
ב.
ואיך הצחוק התחוב היטב
שוב מתפרץ ומבעבע,
איש שעושה בי כרצונו
ואני דורכת בעקבותיו בארץ לא.
זרועה אני נושאת את הירח שלו
הוא,
שמעולם לא עצר למשש את נגיחות
ראשו העקוד של בננו
מבעד לדפנותי הנסתרות,
ואיך אני אוהבת אותו.
פורסם בכתב העת "דקה"
תגובות