אני מבטיח לך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] התמונה חזקה אמן שזאת תהיה ה"מלחמה" האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נפלא,תפסת רגע של ממש! (ויש לה קוקיות..מה שמוסיף לתחושת ה"ילדה-של-אבא"), אבל..מניחה ששמת לב-לא מספיק חד. אולי בגלל שמיהרת לצלם לפני שייעלמו.. בכולופן,אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני כ"כ לא מבינה בצילום כך שאני רק אומר שהכותרת חזקה!! תמונה מקסימה בעיניי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה בגלל הסורק. <שפה תחתונה משורבבת למעלה בדכאון מיואש> [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבטיח לך... דם יזע ודמעות ודמעות ודמעות... [ליצירה]
- [ליצירה] רדף - גם אני משנה מילים. אבל כשיש לי סיבה. והקורא _מבין_ אותה, ולא רק מהרהר:"הו, כמה מרשים. יש כאן אקספרסיוניזם הגירתי המתבטא בדסטורציה לירית, כמה חבל שאני לא מבין את משמעות הביטוי "קרבות,הבלתי – פוסקייה",אך זה ללא ספק, מעניין ביותר". ואגב, שמואל משנה את הדקדוק העברי כרצונו גם בהודעות סתמיות, ולא רק בשירתו. [ליצירה]
- [ליצירה] (שתיקה) [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי שזה הסתדר לך בשיר, ואני מסכיה איתך ש"עין שמים אודמת" זה ביטוי נהדר ועמוס דימויים. אבל אם אתה לוקח שורה משיר של מיהו אחר זה נותן לי, כקוראת, שתי אופציות: 1. שאתה מתכתב עם השיר המקורי, מה שלא קורה בשיר שלך. 2. שאתה חוטא בגניבה ספרותית... בעיני לא ראוי (מבחיה ספרותית, כמובן)להשתמש בשורה של מישהו אחר אלא אם כן זה בא כהתייחסות אליו. עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי. :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שלום יהושע, אני מבינה שהשפה העברית חדשה לך. הייתי מציעה לנסות לעבור על השיר ולתקן את השגיאות, אפשר שאז הוא יהיה יותר קוהרנטי. (כרגע, גם כשאני מנסה להבין מה כתבת מתחת לשגיאות, קשה לי למצוא רעיון כלשהו בשיר.) ברוך הבא לארץ, מאחלת לך התאקלמות מהירה! בהצלחה ניצן [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד, וכהוכחהלכך: הצעות תיקון. הבית הראשון: נדמה לי שצמצום של המילים יועיל להדגשת הניגוד בין זהב העגל לזהב המשכן. הבית השני: התחלה מצוינת, מכניסה אותנו לאוירה לא רגילה, שהרי בד"כ אנחנו מתבוננים על קטע הסיפור הזה מרום גובהו של משה על הר סיני. (וזה אולי מה שחסר קצת בבית הראשון -זוית אחרת על ההתרחשות) "רק קול שבירת הלוחות" - לא מסתדר עם השורות שלפניו, שמתארות ג"כ קולות. הסיום נהדר. ההדגשה הזו של האלילות הרועשת מול האמת שבקול דממה דקה -אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] עם מגל וּפטיש נרסק אוייבינו! חרב המהפכה נניף מעל. את העשירים וּבעלי הון הפקר נשימה. רוח קרב בנו תִגָל. רגלינו תטבע צעדי נחושת, בהגיעה אל האופקים החדשים. אדם עמֵל יראה ברכה בפרי-מעשהו; העולם, יהיה שייך להמונים. שמש התקווה והחירות תַפֵץ קַרְנוֹתֵיָה. חיי העושר וההוללות ימוגו כַלא היו. אש המהפכה העולמית תכה סלע. העניים ומזי-רעב ישבעו! (שמואל ירושלמי) תחי העקביות. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית: הכתיבה שלך מעניינת מאד, מושכת אותי לנסות לרדת לעומק כוונותיך. נדמה לי שיש לך טעויות ניקוד, שמשנות את המשמעות, האם אני צודקת? ("רוחות שבורות","שלוות צעירות") אהבתי מאד מאד את הפתיחה - המצפן השבור ונצנוצי הכמיהה. אחר כך הרגשתי שהשיר מאבד את הכיוון... קשה לי למצוא קשר שמאחד את כל הבתים לכדי שיר אחד. יש כאן מצד אחד את תיאור הכאב שבעולם, ומהצד השני את הדוברת, שמתוארת כדמות מנחמת, כמעט מיתית. אולם היחס בין החלקים מרגיש שבור. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. (והמילה היא ארספואטיקה, אם כי אני לא בטוחה שמה שכתבתי עונה על ההגדרה לארספואטיקה) [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם החוקים נוקשים, וזהו האתגר: להצליח להכניס את התוכן הרצוי בתוך המגבלות. הייקו הוא הצד הקיצוני בעניין, אך באופן כללי אני מאמינה בגבולות ביצירה. הרבה פעמים, כשאני מתלבטת בכתיבת שיר, אני מחליטה לא לזרום עם המילים אלא להכריח את עצמי לחריזה, למשל. ודווקא אז,בגלל שאני נאלצת לחשוב יותר, אני מצליחה למצוא את המילים הנכונות יותר עבור השיר. ומעניין שההייקו צמח בתרבות היפנית האמונה על סדר ומשמעת, ואילו הישראלים, ברובם, מעדיפים שירה נטולת כללים ומסגרת. (מוסיפה קישור לתרגיל מעניין) [ליצירה]
תגובות