אני מבטיח לך
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] התמונה חזקה אמן שזאת תהיה ה"מלחמה" האחרונה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נפלא,תפסת רגע של ממש! (ויש לה קוקיות..מה שמוסיף לתחושת ה"ילדה-של-אבא"), אבל..מניחה ששמת לב-לא מספיק חד. אולי בגלל שמיהרת לצלם לפני שייעלמו.. בכולופן,אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני כ"כ לא מבינה בצילום כך שאני רק אומר שהכותרת חזקה!! תמונה מקסימה בעיניי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, זה בגלל הסורק. <שפה תחתונה משורבבת למעלה בדכאון מיואש> [ליצירה]
- [ליצירה] אני מבטיח לך... דם יזע ודמעות ודמעות ודמעות... [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית: הכתיבה שלך מעניינת מאד, מושכת אותי לנסות לרדת לעומק כוונותיך. נדמה לי שיש לך טעויות ניקוד, שמשנות את המשמעות, האם אני צודקת? ("רוחות שבורות","שלוות צעירות") אהבתי מאד מאד את הפתיחה - המצפן השבור ונצנוצי הכמיהה. אחר כך הרגשתי שהשיר מאבד את הכיוון... קשה לי למצוא קשר שמאחד את כל הבתים לכדי שיר אחד. יש כאן מצד אחד את תיאור הכאב שבעולם, ומהצד השני את הדוברת, שמתוארת כדמות מנחמת, כמעט מיתית. אולם היחס בין החלקים מרגיש שבור. [ליצירה]
- [ליצירה] למה את יותר קטנה ממני? (אני רוצה את שירי היומולדת שלך לעצמי..) חמש-עשרה וארבע שנים. מדויק לגמרי. לא יכולה להגיד שהבנתי הכל. במיוחד לא הבנתי חלק מהפסיחות, ואת השורה האחרונה. וגם - הסוגריים "[עד הבוקר]" נראים לי לא נצרכים.. ניצן (צופה תגובה בנוסח "נצרכים מאד, זר לא יבין") [ליצירה]
- [ליצירה] ניסיתי להגיב קודם, לא יודעת מה עובר על המחשב שלי. נראה לי שהבעיה היא באמת שצילמת קרוב מדי. זה גם יוצר מראה כאילו עיבדת את זה במחשב. בכל מקרה - אהבתי. והשם מתאים מאד, בעיקר בגלל המסגד. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ומעורר מחשבה.. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] ממש ממש יפה!! שני העצים כל כך הבעתיים - אם כי יש לי חולשה חולנית לצילומי עצים - אבל בכל זאת - זו דעתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת אחרת - אם הייתי קוראת לזה: "מוגש כשירות לציבור - הכביסה המלוכלכת של הדמוקרטיה" -זה היה יותר טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד את התוכן, ככלל, שירה אמונית תמיד מצליחה לרגש אותי. הלמות פרסותיו, של כלב אכזר, ---> מדוע הדימוי הוא דווקא לכלב? מכריזות מלחמה על נשמת האדם, רודף בטירוף דם אדםדם. -----> מעולה!!! גיבור חיל רדום מתגדר בחביון --> שתי שורות שמנותקות ע"י חוסר החריזה משאר השיר, מה שגורם להן להיות מודגשות. לא מצאתי סיבה מספקת לכך. חלוש וכואב בין טומאה וגללים בוכה במסתרים על גאים ניטלים. ---> לא הבנתי. מה פירושו של "גאים ניטלים"? כמים הפנים לפנים שופכת ליבה רעיה צעירה על משכבה בלילות פצעו והיכו שומרי החומות. לדודה ממתינה שידפוק רק עוד פעם כבר היא מוכנה על כפות המנעול הפתוח כחוד מחט להשיג את הגבול. ---> ההתיחסות לשיר השירים בשורות אלו עדינה ומצוינת. עזה כמוות אהבה עזה גם במוות, מים חונקים לא יכבוה ברח דודי ושאני בחיקך אל ארץ החיים. בשורות האחרונות יש תחושה של אילוץ, כאילו הכרחת את השיר להיגמר במקום שלא התאים לו. השיבוצים כאן מרובים מאד, יותר ממה שהשיר "שלך". מלבד זאת, העובדה שבחלק מהשיר החריזה עשויה היטב ובחלק "מחופפת", גורעת מעט מההנאה מהשיר. עלה והצלח! [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב: ארוך וחוזר על עצמו, שלא לומר מייגע. אנא, אתה מסוגל לכתוב טוב יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] יומולדת שמח. הדרך לאושר - לא להאמין לבזוקה. [ליצירה]
תגובות