"בואי איתי," הוא ביקש
רגל אחת על החלון, השניה באוויר
מחייך
"בואי איתי," הוא סיפר
על איים אבודים וילדים
ושודדים
"בואי איתי," הוא לחש
"הם צריכים שם אותך ואותי..."
ודממה.
והוא בעיני ואני ברצפה
שותקת עם ווילונות ברוח
שמזכירים לי, מזכירים
את החופש והסיפורים והחלומות של
פעם
ואת הגשם והצחוק והרוח
בפנים –
וילד אחד
יושב על הספסל ליד הבית שלי
משחק עם הסכין כאילו לא אכפת לו
ובחריקת החלון אני יודעת
ששוב הוא יעוף לבדו
ואני אשאר
ואני אאסוף אותם
ואספר להם –
את החופש והחלומות והרוח
לילדים שלי, שבאמת
אבודים.
----------------------------------
(אני לא פורשת, אבל אני עושה הפסקה. להתארגן מחדש... לראות מה חשוב באמת, ולמרות שסיכות זה כואב, צריך לפעמים לפוצץ את הבועה ולצאת החוצה. ולהתבגר... לפחות קצת. אבל אני אחזור. אוהבת)
תגובות