שלקחו את
אבי – מרדכי
אל שדות השיש הנצחיים.
בשיכון המזרח
דלק עדיין אור.
עכשיו הוא משוטט
מתחת לגזעי הברושים.
נושא אותי על
כתפיו כטנא
עמוס סיפורים.
הוא שורשי רגלי
ואני הציפורים.
לכל אדם כוכב אחד בשמים.
ותולעת אחת באדמה.
והיא מחכה לו
בסבלנות מתחת לגינה.
עכשיו מתחילה הצפירה לאחור.
אני מוריש לך את קברי בני.
את שתיקות הסוף בשדות השיש.
את ברכי האבן של אבי.
את ציפורני חיי.
ציפור מותי.
מאת אברהם שיין
אברהם שיין
-
אני רוצה לשלוח שירים של משורר מוכשר
השם אברהם שיין
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא הבנתי מי כתב את זה, אבל הוא צריך להיות מישהו מאד מיוחד. אכן לא סתם. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. תיאור מוות מאוד ייחודי. עשה לי משהו בלב [ליצירה]
- [ליצירה] על שיר כזה אפשר רק לשתוק, שתיקה כהודעה, שתיקה כהודיה. תודה. במיוחד על התולעת. רק שאלה, הכוכב, הוא לא מחכה? [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. לא סתם [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, זה עשה לי משהו... אבל, א) במקור, האם לא כתוב- "כשלקחו"? ב) זו אמנם שירה, אבל זה גם ציטוט (כי מישהו אחר כתב את היצירה). השאלה- איזו קטגוריה נכונה יותר, ציטוט או שירה... אבל את זאת אני משאיר כבר לעורכים... [ליצירה]
- [ליצירה] אברהם שיין כותב יפה מאוד אבלהוא קצת הרבה מורבידי. morbid באנגלית פירושו morbid (ת') מדוכא, עצוב; מדכא; חולני; מחלתי, של מחלה; נגוע ובקיצור - דכאוני. אברהם - החיים יפים. דרישת שלום לך מליאורה שפעם פגשתי אותך באמת במקרה ברחבת המוזיאון. אברהם - אנחנו לא קונגו. ולחללים שלנו - לא עלינו - יש קברים והם לא זרוקים בשדות. Take it easy וכתוב לי יצירה של מצב רוח טוב. http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=42113&code=33832 [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה יפהפיה. ליאורה, אני דווקא לא רואה כאן דיכאוניות, אלא סוג של הומור נסתר. דווקא ההתמודדות עם המוות בצורה בלתי קונבציונלית מעידה על גישה קלילה. והביטוי 'שדות השיש' הוא כמובן דימוי למצבות בית הקברות, והוא דימוי יפה בעיני. הוא בוודאי לא מתכוון לשדות סוואנה באפריקה. מכל מקום נהנתי מאוד לקרוא, יצירה נהדרת! [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] ללגור וגם לאברהם. ייתכן שהתייחסתי בכוללניות גם מתוך התרשמות ליצירות קודמות שלו ועל כך הסליחה. מתנצלת. אברהם שיין כותב יפה מאוד. והוא גם כותב מהבטן - בלי הנחות. אלא שהוד מעלתו המוות מסתובב הרבה ביצירותיו - וגם כן בלי הנחות ובלי רומנטיקה. משהו גברי כזה שלא מפרגן לעצמו. אני לכשעצמי מנסה לחיות כאילו אני בת אלמוות. (אף כי אי פחדנית ונזהרת). פעם אמרה לי מישהו דתייה עד מאוד שאנו מסוגלים לחיות בכלל כי הנשמה בת אלמוות היא ולכן אינה מאמינה בחדלונה. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, היה סיפור עתיק על מלך של עיר רחוקה, שיום אחד יועציו אמרו לו שהמוות צפוי להגיע אליו בקרוב מאוד. המלך נבהל מאוד, ועם שחר עלה על הסוס המהיר ביותר שלו, והחל לרכב במהירות אדירה הרחק מעירו. יום שלם רכב המלך, עבר הרים וגאיות, שדות וכרמים, עד שבצהריי היום הגיע תשוש לגבעה קטנה, שעליה ניצב עץ. המלך אמר לסוסו - "הנה עץ שנוכל לנוח בצילו. כמה טוב שהספקנו לברוח הרחק מהעיר." ובדיוק שהמלך התיישב בצילו של העץ, הגיח המוות מאחורי העץ ואמר - "שלום לך, אדוני המלך. הגעת בדיוק בזמן. חיכיתי לך פה מהבוקר"........ מה שאומר, שמהמוות אי אפשר לברוח, הוא יגיע במוקדם או במאוחר ואני לא רואה שום סיבה מדוע לא לכתוב עליו... וליאורה... זה "לגוד" עם האות "דלת" בסוף לא "לגור" עם "ריש"... [ליצירה]
תגובות