ישנה שירה אחרת.

היא נשפכת בקרבך כמו יין טוב,

או כמו מרק מהביל ביום קר.

וכל כמה שתשוב ותקרא בה, תשוב ותעלה בחכתך אוצרות.

יש גבוה מעל גבוה,

יש עמוק מעמוק.

דבש טהור בכל טעימה, מעיין מי חיים.

וכל השירה שאנחנו יודעים אינה אלא צללית,

 עמומה וחיוורת,

לאותה השירה.

וכל החיים שאנחנו יודעים על פני האדמה.

מים זורמים, רוח נושבת, לבבות פועמים -

הכל מכוחה, כבת הד.

מה לכם האוחזים, כטובעים, בספק,

משוררי השקר ונביאיו,

יוצרי צורות בערפילי תעתוע יאוש,

אחריכם לא אלך עוד.

לא אכסוף לקבל מידיכם

גבישי זְהב- קרח נוצצים

הלא כל דבריו כאש.

אצא לשדה ואחרוש בכאב בליבי הערל ואזרע

ואשקה בדמעה ואתפלל לגשם ואתאבק בעפר ואשק

לשורות הקטנות השחורות -

עופרותיה.

                      לאט לאט וטוב ארגיל לשוני

המרירה

בשירה חדשה.