[ליצירה]
תוספת לקטע, ותגובה לתגובות:
אחד מחדי העין שבין אלה שמצאו את הגופה, גילה כי על קצות נעליו של המת היו מצויירים תמרורים. תמרורים זעירים, ובהם חיצים, שהראו קדימה...
פלאש בק:
"זו לא הדרך שאני המצאתי לעצמי. גדולים ממני המציאו אותה. זו הדרך. הנה הסימנים. זו אינה אמונה עיוורת. ראו, החיצים מראיםאת הכיוון הנכון, יש רק חהביט למקומות הנכונים..."
סיום אלטרנטיבי:
מסביב לגופתו היו פזורות עצמות רבות. כולם נעלו נעליים ועליהן חיצים זעירים. לחלקם היו תעודות הסמכה לרבנות בכיסי מעיליהם...
[ליצירה]
לא, לא. אוף, פשוט לא.
התיחסת לאמונה המוחלטת כעוורון אבל לא הזכרת את העובדה שדוקא המאמין המוחלט מביט בשלטי הדרכים (=ספרים, לימוד תורה, רבנים) ויודע לנווט את הדרך שלו בבטחה.
הקטע הזה יותר דומה לאנשים המנסים לפלס דרך חדשה ביהדות וזורקים דורות של מסורת ואנשי רוח גדולים הרבה יותר שידעו.
[ליצירה]
בשם האלים!
אכן יצירת מופת, כמו גם מסמך נבואי (כן, כן, נבואי) הראוי לפרסום מיידי בכל פינה אפשרית.
רסיס - הריני להסיר בפניך את הכובע (כובע טמבל פשוט ורגיל, לא שום מותג).
[ליצירה]
נכנעתי
אני שונא שמקלקלים לי את ארתור, אבל... טוב, את יודעת...
או, לעזאזל. זה פשוט טוב מדי. אחלה סיפור, מצחיק איפה שצריך ונכון איפה שצריך. ואם תעדיפי את תואר הקוסמת הראשית, מורגן - יש לך את ההמלצה שלי.
[ליצירה]
הו אמריקה
ועכשיו, אחרי סדאם, אולי כדאי להביט שוב, לרגע. לדעת שהם אינטרסנטים, ושלא אכפת להם מכלום, ושהמוסר שלהם נכון עד לרגע שזה קשה להם.
ואז לזכור את סטאלין וצ'רצ'יל,
ולסבול בשקט.
יופי של שיר, הדס. לא היה מזיק לעוד אנשים להעיף מבט. אל תתיאשי. כמו שהרבה אנשים פה אמרו, מסתבר, לוקח המון זמן עד שמקבלים תגובות.
תמשיכי לפרסם...
[ליצירה]
מושלם
בדיוק מה שחשבתי, אבל לא ידעתי איך להביע.
אולי כדאי להוסיף הסבר על מי זה שיווא (חוץ מזה שהוא אל הודי), ולמה הוא רוקד על הגופות.
כמו שכבר אמרתי - תמשיכי!
[ליצירה]
אבל
היא מפרידה גם בין ילד רעב לאוכל שלו, ובין שני אנשים שלא כל כך אכפת להם מדת ואידיאולוגיה, ובין כל מיני דברים טובים שהיו ולא יהיו עוד, והיא לא רק איום על האידיאולוגיה בתוך מגדל השן שלה, וגם לא רק על המציאות כמו שהאידיאולוג וחסידיו תופסים אותה.
נורא קל לרחם על עצמנו. איפה האנושיות?