דייגים אינם נחים

הבזק חד האיר את החדר האפל, היה זה הבזק הגפרור שהצית את סיגרית הבוקר הראשונה של סבסטיאן. האור שנשפך על פני החדר חשף את אופיו הדל שכלל שולחן כתיבה, כסא עץ ומיטת קרשים. אך סבסטיאן תמיד הסתפק במועט. לא הגג הדולף הפריע לו וגם לא הרצפה החורקת. רק עובדה אחת העיבה על ימיו – היותו כמעט בן שלושים ועדיין גלמוד, אך מי יודע מה ילד יום?

בעל אופי חזק היה סבסטיאן, הוא לבש את מעיל הדייגים, נטל את אלת הדגים ויצא את צריפו הבודד שעל החוף המסולע. הסערה שניתכה בחוץ הייתה החזקה ביותר מזה שנים. אך לא היא ולא אפלוליתו העבה של השחר ימנעו את סבסטיאן מלצאת אל עבודתו. דייג היה מאז ילדותו כמו כל דיירי החוף המסולע. לא שהיה מכור לעבודתו או רודף בצע חלילה, איש פשוט וכנוע היה שהדייג העניק לו שלווה. שעות היה יושב בספינתו ובוהה בשמים או בים בעוד הרשת עושה את שלה. יתר על כן, האימרה "דייגים אינם נחים" הייתה לסיסמת כל דיירי החוף המסולע, דייגים אינם נחים לעולם, לא משנה מהו מזג האוויר או מהו מצב הים.

ובכן כאמור, יצא אל עבודתו, נקישות ספורות על קרשי המזח החורק והוא עלה אל ספינתו והפליג אל הים. קשה מאוד לדוג כשסערה משתוללת בחוץ אך כעבור מספר שעות היא שכחה כלא הייתה. האוויר קפא במקומו וכך גם הערפל הסמיך. סבסטיאן ניצל את ההפוגה כדי לדוג כמה שיותר דגים.

אוושת המים כמעט ונעלמה, וסבסטיאן החליט לכבות את מנוע הספינה כדי ליהנות מהשקט ולצרוך מעט שלווה, שהיא הלא היקרה לו מכל, שאיפתו היחידה..

אך השקט לא הגיע, רעש מנוע ספינה נוסף נשמע בקירבת מקום. את הספינה לא היה ניתן לראות מפאת הערפל הכבד שפקד את האזור, אך סבסטיאן זיהה את רעש המנוע, הייתה זו ספינתו של ג´ק הזקן, איש טוב לב וידיד נאמן, אך לעתים השיחות עמו היו הופכות למין מטרד שלא היה נפסק רק מחמת חוסר נעימות. וסבסטיאן, ששהייה במחיצת אנשים הייתה זרה לו לחלוטין, ממש לא רצה לפתח שיחה עם ג´ק כעת, הוא רצה את השקט, את הרוגע, את חוסר המחשבה..

אך מג´ק הזקן לא היה אפשר לברוח וספינתו הגיחה מבין הערפילים. "בוקר טוב סבסטיאן! מה שלומך?", אמר ג´ק בקול רווי משקעי טבק. "השבח לאל", ענה סבסטיאן, "בדיוק התכוונתי לשוב אל המזח", הוסיף כשהשקר מעיק על מצפונו. "באמת?! דווקא עכשיו כשהסערה חלפה?", תמה ג´ק. "כן", ענה סבסטיאן, "כנראה שהסערה התישה אותי". "מוזר, השכחת שדייגים אינם נחים..?!", אמר ג´ק בקול מתנשא, כאילו ביקש להוכיח את כוחו על אף היותו מבוגר מסבסטיאן בלמעלה מארבעים שנה. "בכל אופן", הוסיף, "אל תשכח לבוא אלינו לארוחה בשבת.. אתה יודע שבתי מצפה בכיליון עיניים לראותך". "אני יודע", ענה סבסטיאן, כשליבו כבר חורש תירוצים מדוע לא הגיע לארוחה.

ספינתו של ג´ק הסתלקה וסבסטיאן שב להישען על דופן הספינה כדי לבהות בערפילי השמיים. המחשבה שמא יפגוש בשנית את ג´ק הזקן שיגלה שסבסטיאן שיקר לו ולא שב אל המזח אכן חלפה בראשו, אך יופיו של הערפל סימא את מחשבתו כשם שסימא את עיניו.

האוויר קפא כאבן, הערפל נהיה סמיך יותר מרגע לרגע, משהו מוזר ריחף באוויר, משהו לא ברור. סבסטיאן הוציא את הרשת מן המים ורוקן את תכולתה אל הסיפון, התכולה היתה ענקית. מאות אם לא אלפי דגים נערמו על הסיפון. סבסטיאן נסוג צעד לאחור כדי לא "להיקבר" בערימת הדגים, אך הוא נתקל במקל הרשת ונפל על גבו. ראשו נחבט קשות בתורן המאוזן והוא איבד את הכרתו.

ההכרה החלה לשוב אליו כשהיא מלווה בכאב ראש חד. הוא פתח את עיניו וראייתו הלכה והתחדדה תוך שניות מעטות. הוא שחזר את שקרה לו וניסה לאמוד כמה זמן היה מחוסר הכרה. "הדגים עדיין מפרפרים", חשב לעצמו, "כנראה שלא עברה יותר מחצי דקה".

לפתע, הבחין סבסטיאן בדג שונה מכל הדגים שראה מעודו. מוטל היה בצד ערימת הדגים, מפרפר יותר מכולם. הוא פרפר אף אחרי שכולם כבר שכחו. דג גדול היה כגודל אמת איש, אפור כהה ובעל עיניים גדולות, ששיוו לו מראה אנושי משהו. סבסטיאן ניגש אליו כמהופנט והחזיקו בידיו כאילו ביקש זאת הדג. "השלך אותי חזרה אל הים", אמר הדג, "השלך אותי ואמלא את כל משאלותיך!". סבסטיאן הפיל את הדג מרוב בהלה ונסוג לאחור, אך לא חלפה שנייה והוא אחז את הדג בידיו שנית. "מה אמרת?", שאל סבסטיאן. "אמרתי שאמלא את כל משאלותיך אם תשליכני חזרה אל מי הים, אך עשה זאת מהר לפני שאתייבש".

סבסטיאן שכח את כאב הראש ואת מקומו מילא דמיון עושרו וחייו העתידיים, הוא השליך את הדג חזרה אל המים, והחל לצפות..

חלפה דקה, חלפו דקתיים וסבסטיאן שעון על מעקה ספינתו, המתין כאחוז שד לשובו של הדג שישנה את חייו, שיביא לו את העוצמות עליהם לא חלם מעולם – באמת לא חלם מעולם. אך סבסטיאן המתין לשווא, הדג לא חזר, שקרן היה הדג ומאוכזב נשאר סבסטיאן. דבר לא עזר, אף מקל הרשת לא הצליח להשיב את הדג.

סבסטיאן נמלא חימה. מעולם לא רימו אותו קודם, ועכשיו היה זה דג שרימה אותו. דג שחייו נצלו בזכות סבסטיאן. סבסטיאן נשבע לנקום. הוא ימצא את הדג בכל מחיר ולא משנה כמה יאלץ להקריב.

מעתה והלאה, כל חייו של סבסטיאן השתנו. הוא הכין כלוב קטן וחיבר אותו אל ירכתי ספינתו. כלוב שנועד לכלוא את הדג לכשייתפס ואז.. הו אז, סבסטיאן יוכל לסחוט ממנו את כל שאיפותיו. יום רדף יום, לילה רדף לילה וסבסטיאן לא נח, בקושי ישן, וכשישן, חלם רק על דבר אחד – על הדג שישנה את חייו, על הדג שממנו יסחוט שאיפה אחר שאיפה, משאלה אחר משאלה...

מעתה, הפסיק סבסטיאן להיות דייג, הוא הפך לצייד. כל הדגים שדג היו חסרי ערך לעומת רצונו העז לתפוס את המיוחל שבמיוחלים. שתי תאוות החיו את סבסטיאן מכאן והילך – תאוות העושר ותאוות הנקמה, והאחרונה אף יותר מן הראשונה. השבועות חלפו וסבסטיאן הפך סהרורי. מכונה חסרת חיים היה האיש. אובססיה ותו לא.

ויהי היום והערפל הכביד מאוד. סבסטיאן כהרגלו בחן את המים כנץ, בניסיון לאתר את ששנא. הוא כיבה את מנוע הספינה, כדי שיוכל להאזין לרשרושי המים – שמא אחד מהם יוביל אותו אל שכשוך סנפיריו של הדג המדבר.

לפתע, נשמע קול מנוע, היה זה קול ספינתו של ג´ק הזקן. "הנחמד הלא רצוי, הנחמד יותר מדי". את קול מנועה של הספינה ליווה צחוק מתגלגל. הספינה הגיחה מן הערפל וחלפה בסמוך לספינתו של סבסטיאן. "תראה מה מצאתי", אמר ג´ק הזקן. "מה מצאת?", זעק סבסטיאן כשהוא אחוז בשמחה מהולה בקנאה. "בוא ותראה בעצמך! אף פעם לא ראיתי דבר כזה", אמר ג´ק. סבסטיאן זינק אל עבר ספינתו של ג´ק כשודד ים. הוא שלף את אלת הדגים שלו והלם בראשו של ג´ק, מכה אחת הכריעה את הזקן והוא איבד את הכרתו. סבסטיאן נבר בין הדגים כשהוא מחפש את אשר הכיר. הכרתו של ג´ק שבה אליו והוא מלמל: "מה עשית? למה?.." סבסטיאן זינק אל עבר ג´ק וטלטל אותו תוך שהוא שואל "איפה הוא? איפה הדג?", "על מה אתה מדבר?", ענה ג´ק במעורפל. "אל תתחכם איתי!", ציווה סבסטיאן והכה את ג´ק באלתו. מכה ועוד מכה והאלה הלבנה נצבעה אדום. גולגולתו של ג´ק הלכה והתנפצה. "זה החלום שלי! זה הדג שלי! ואתה לא תיקח לי אותו, איפה הוא?", שאל סבסטיאן. אך ג´ק שטבל בדם לא ענה. סבסטיאן עיכל את אשר עשה, אך דבר לא עצר אותו. הוא המשיך להכות בגופתו של ג´ק כנקמה על כך שגנב את חלומו. תוך כדי חילול גופתו של ג´ק, הלכה הכרתו של סבסטיאן ונאבדה. כתמים שחורים מילאו את ראייתו והעילפון כבש אותו...

הוא התעורר בספינתו-שלו ליד התורן, דקה לקחה לו לשחזר את אשר קרה, להפריד בין חלום למציאות. זיעה קרה עטפה את גופו והוא הבין שלא היה שום רצח, כשם שלא היה שום דג מדבר. רוגע מסוים עטף אותו, אך גם הלם מן אשר חולל חלומו, או ליתר דיוק – אשר חולל הוא בחלומו. סבסטיאן גילה בנפשו פנים מכוערות ואכזריות, פנים שלא הכיר וגם לא רצה להכיר. הוא נח מספר דקות עד אשר קם על רגליו.

בצד ערימת הדגים, הבחין בדג זהה לדג שבחלומו. אך הדג לא פצה את פיו ולא אמר מילה. כי דגים כידוע לא מדברים.. סבסטיאן אחז בדג בשתי ידיו והשליכו בעדינות אל הים. "שוט לך אל שלוותך", אמר סבסטיאן, "מי ייתן וארצה גם אני בשלווה המיוחלת".

ואז מתוך הערפל הגיחה ספינתו של ג´ק. סבסטיאן לא שמע את רעש מנועו מרוב שהיה מרוכז בחרותו של הדג ששילח לחופשי. "מה אתה עושה כאן? חשבתי שהיית אמור לשוב אל המזח לפני כשעתיים", שאל ג´ק. "שום דבר", ענה סבסטיאן תוך שהוא מסמיק מבושה, "נרדמתי מבלי ששמתי לב", הוסיף. "אני מכיר את התופעה", אמר ג´ק, "בכל אופן, אל תשכח לקפוץ אלינו לשבת, ביתי מחכה לך". "לא אשכח", ענה סבסטיאן, "דייגים אינם שוכחים". "אכן", ענה ג´ק, "לא שוכחים ולא נחים". ספינתו של ג´ק נבלעה בערפל ונסתלקה.

"בעצם, למה לא?", שאל סבסטיאן את עצמו, "למה שלא אקפוץ אל ג´ק לשבת, הרי ביתו מחכה לי. הוא הטה את הגה הספינה לכיוון החוף ומלמוליו ליוו את אוושת המים. "דייגים אינם נחים, דייגים אינם נחים...".

סוף חלופי: ואז מתוך הערפל הגיחה ספינתו של ג´ק. סבסטיאן לא שמע את רעש מנועו מרוב שהיה מרוכז בחרותו של הדג ששילח לחופשי. "מה אתה עושה כאן? חשבתי שהיית אמור לשוב אל המזח לפני כשעתיים", שאל ג´ק. "שום דבר", ענה סבסטיאן תוך שהוא מסמיק מבושה, נרדמתי מבלי ששמתי לב", הוסיף. לפתע, זינק ג´ק אל עבר ספינתו של סבסטיאן והלם בו עם אלתו, "אל תתחכם איתי, איפה הוא? מה עשית איתו?" סבסטיאן נפל אל סיפון הספינה ושטף דם עז ניגר מראשו. "על מה אתה מדבר? מה אתה רוצה?" שאל סבסטיאן, "איפה שמת אותו? הוא שלי, הוא שלי!" צעק ג´ק. ג´ק המשיך להלום בראשו של סבסטיאן וסבסטיאן המשיך למלמל "לא! זה לא ייתכן, זה היה רק חלום!". אך ג´ק מצידו המשיך להלום, עד שאלתו הלבנה נצבעה אדום, והד זעקותיו הרטיט את האופק. "דייגים אינם נחים, דייגים אינם נחים...".