בצאת שלושה כוכבים
חמקה לה, דוממת
כאחד הצללים.
ואיש לא הבחין,
לא הרגיש-
אימתי?
רק נורות הרחוב בהקו
בתשובה לאורות ברקיע-
שבת-
שלום.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו. יפה ביותר. כל הדברים יחד מתגלמים באדם אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי יפה! שיר מקסים שזורם נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפהפה! מתחילה באש ונגמרת באש - אף פעם לא חשבתי על זה... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מנסה לכתוב לך תגובה ללא מילים, אבל משום מה היא לא נשלחת... אז קבלי תגובה עם מילים. אולי זה יצליח. [ליצירה]
- [ליצירה] ברררר זה קר... [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. בדיוק כתבתי היום שיר כזה. אפילו עם אותו הדימוי של עץ בשלכת. הבעיה היא שבשיר שלי אני העץ. ולא. לא טוב שכל הפנים חשוף. לא כשהוא פרוץ לכולם. צריך להיזהר, לדעת מה לחשוף ולמי. אפילו שזה מפתה מאוד. בוער מאוד. ממכר אפילו. לכל אחד צריך להיות אדם אחד בעולם להשיר בפניו את כל הקליפות. אבל צריך לבחור את האדם הזה במלוא הזהירות, כי הוא צריך להיות זה שיהיה איתך כל החיים - על כל מה שיש בך. לא טוב להיות עץ בשלכת. אסתר, במונולוג חושפני הרבה יותר ממה שהיא התכוונה... (עץ בשלכת כבר אמרתי?) [ליצירה]
- [ליצירה] הממ... פעם ידעתי שהכל נכון. פעם ממש *ידעתי* את זה. ואז גם לי, כמו לכולם, הגיעו הספקות. אני חושבת שמה שבאמת מחזיק אותי עכשיו זה הזיכרון של הידיעה. זה היה כל כך מוצק פעם, שזה פשוט חייב להיות נכון, לא? עכשיו אני כבר לא יודעת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] כי זאת מסיבה פרטית? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני חייכתי :) [ליצירה]
תגובות