כל כך יפה
נחושת על לבן.
זכוכית כחולה נוצצת באור בין הערביים.
טבעת אחת
אצבע אחת
אלפי רסיסים של ירושלים.
ריקוד אחד מהיר, פרוע.
שיחה שקטה ברוח הקרירה.
חיבוק.
מונית.
אורות ירושלים.
חלום מתוק בדרך חזרה.
וריח וניל נישא בחלל האויר שלי.
מוקדש בהמון אהבה להילה קידר.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה תיאוד מדהים ב"ה את ממש מציירת את התמונה הזאת עם המילים שלך... חוצמיזה, לא שומעים ממך בזמן האחרון. מה איתך? [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, יפהפה ועדין כמו כל היצירות שלך :) ותודה למישי שהגיבה וראיתי את זה. מתגעגעת ליצירות עם איכות ללא תחרות. כתבי עוד. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] תיאוד = תיאור כמובן ב"ה סתם תעוט קטנה בתגובה הקודמת שכתבתי. אופסססי.... [ליצירה]
- [ליצירה] חן המקום שיר ברוח ירושלמית, נפלא [ליצירה]
- [ליצירה] --- ראיתי שזה שיר ברוח ירושלמית, לכן נכנסתי. אכן. [ליצירה]
- [ליצירה] א-ה-בתי ! [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש אותי [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לקרוא ולדמיין. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! כל כך ציורי,ממש אפשר להרגיש את זה.. וריח וניל באויר - מעולה!(גם הריח וגם המשפט..) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוק לחלוטין. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי בגלל שאם הכל היה מושלם היה לנו נורא משעמם בחיים... ואולי בגלל שאנחנו יוצרים לעצמנו חלק גדול מהצרות שאיתן אנחנו מתמודדים - אם לא לומר את כולן. ואולי בגלל שאנחנו כאן כדי לתקן, ולא סתם כדי להנות. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] * אני חושבת שזה הסיפור הקצר הכי מכאיב שקראתי בחיים. אני הולכת לנשום קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] אז רק עכשיו אני קוראת את זה... זה פשוט מקסים! גם ההוכחה (שאמנם נראית קצת טיפשית בעיני - מן הפוך על הפוך שכזה... אבל עם עובדות לא מתווכחים:) ), וגם התרגום, שפשוט זורם ומשעשע וממש מתגלגל בחינניות על הלשון. בקיצור - נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש. זה עדיין כואב כמו פעם. אולי אפילו יותר. וכל מי שחשב לרגע שאין אמת בסיפור הזה - יש ויש. והיא כואבת כל כך עד שהנשימה שלי נעצרת כל כמה משפטים ומאלצת אותי להפסיק לקרוא ולהחניק את ההזדהות שוב לפני שאני ממשיכה. הלוואי שהמציאות תוכיח לי שאני טועה. ואולי יש פה אגואיזם, אבל זה אגואיזם של שניים. מערכת של ניצול הדדי. וזה לא רע אם שני הצדדים רוצים בזה. "כי כזו את, חושקת דווקא בכוכבים ולא מסתפקת בירח". מדהים אותי כל פעם מחדש. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. מזכיר לי את הצב האומלל שהסתובב אצלנו בגינה. אמנם לא פגעה בו שום אבן, אבל הכלב שלנו החליט לבדוק מה הטעם של רגלי צב... הוא גסס כל השבת, נראה לי :( טוב, גם יצר הכלב רע מנעוריו, מסתבר. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, איזה כיף לה... אהבתי את השבירה של המשפטים. היא מאוד חדה ועושה את הקטע ממש-ממש חזק... [ליצירה]
תגובות