[ליצירה]
לי קשה להנות מיצירות כאלו, גם אם הן כתובות טוב. אולי בגלל שאינני מבינה בשירה.
כואב נורא.
נורא.
בכיתי.
משום מה, בקריאות חוזרות, נדדו מחשבותי לקרקע גוש קטיף שנבתקה באכזריות.
מי ינחמנו.
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
חזקי היקר,
היום היה לי יום קשה במיוחד (פרידה כואבת), ורציתי לדבר עם הקב"ה, והרגשתי כעס ומרירות - לא ידעתי מהיכן להתחיל, הרגשתי שאני לא מסוגלת בכלל לדבר איתו. איך מדבירם עם מישהו שכ"כ כועסים עליו?!
ואז נכנסתי לאתר, וקראתי שוב את היצירה שלך, ושוב התרגשתי והרגשתי חיבור אמיתי לקב"ה, ומתוך כך הצלחתי להתפלל.
תודה לך.
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
בנוגע להערה של תמי, אני באופן אישי כשקראתי את היצירה לראושנה התלבטתי האם הכונה שאולי יום אחד המחבר יזכה שתהיה לו עזר, או שהכונה שאולי הוא יזכה לחבר סיום נאה, שבמקרה כזה ההערה של תמי נופלת מאליה.
ולגופו של ענין, אני חושבת שכדאי להוסיף הערה בסוף היצירה לעיין ביצירה "השינוי" של המחבר, כי אנשים עלולים לחשוב בטעות שהמחבר עדיין מרגיש כמו שנכתב ביצירה הזאת, אבל מהשינוי רואים שלא כך פני הדברים.
[ליצירה]
יצירה משובחת!
אהבתי במיוחד את הצורה שבה הסיפורים מתקשרים זה לזה, המרכזניקים בטוחים שאביאל מתעסק בקבלה ולכן הוא מאריך כל כך בתפילתו, אבל כאן הוא מהרהר את הפירוש הפשטי של "גומל חסדים טובים".
בנוסף - הסיפורים הקטנים שמעידים על מהותו של המרכזניק : "יאיר נזכר איך לאחר פגישתו הראשונה עם משודכתו הראשונה, אמר לאמו: "מעולם לא ידעתי שנשים מדברות כל כך הרבה..." "
והסיכום של אביאל, בסוף השיחה מאוד משעשע.