[ליצירה]
לי קשה להנות מיצירות כאלו, גם אם הן כתובות טוב. אולי בגלל שאינני מבינה בשירה.
כואב נורא.
נורא.
בכיתי.
משום מה, בקריאות חוזרות, נדדו מחשבותי לקרקע גוש קטיף שנבתקה באכזריות.
מי ינחמנו.
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
אני אוהבת איך שאודליה נהנית מזה שאביאל מסתבך בתוך עצמו, כשהוא מנסה לדבר על הויה רוחנית אצל נשים; מתוך לעג ליחס הישיבתי כלפי העולם הרוחני שאיננו מקושר ללימוד גמרא בעיון.
[ליצירה]
פרק היסטרי!
הניתוח המדויק של מה שקורה בעולם ה"שו"ת" הוירטואלי, שבו אנשים שלא יודעים שום דבר עונים לשאלות מטופשות של נערים ונערות, שלא מכירים תלמידי חכמים לשאול אותם, ובמקום זה הם נאלצים לשאול בנט את האנשים שלא יודעים כלום - קולע למציאות.
(אני רואה שהסתבכתי בניתוח - מה שרציתי להגיד: "קלעת למטרה!!!")
ההתייחסות למרכזניקים מאוד ביקורתית, ובהחלט מובנת; והבהרת דעתו של הרב קוק - בצורה ברורה, בהחלט מוסיפה ערך לפרק.
[ליצירה]
"טוב, אביאל, אלישע ניצח... אם היא תפוסה רגשית היא באמת יותר מעניינת." - משפט אדיר.
"אמר אביאל בכעס" - מותר למרכזניקים לכעוס?!
הצורה שבה אתה שוזר דברים מדברים שונים בהויה המרכזניקית, האם לומר "יושבי קנות" או "יושבי קרקסאות ותיאטראות", וכל מיני מאמרים של הרב צבי יהודה - זה ממש מדהים.
עלה והצלח!