[ליצירה]
לי קשה להנות מיצירות כאלו, גם אם הן כתובות טוב. אולי בגלל שאינני מבינה בשירה.
כואב נורא.
נורא.
בכיתי.
משום מה, בקריאות חוזרות, נדדו מחשבותי לקרקע גוש קטיף שנבתקה באכזריות.
מי ינחמנו.
[ליצירה]
על מה שיאמרו העולם - צ"ל על מה שיאמר העולם.
הרגש אכן חזק וברור, אבל המשלב נמוך מאוד וחבל. כשאת כותבת בתחביר כזה ובמשלב נמוך, נראה כאילו היה עדיף לכתוב את אותו דבר בלי הרווחים - כקטע רצוף.
המסקנה בסוף - גם אם נכונה, בלי קשר כרגע - ברורה מדי, וכתובה בצורה גלויה מאוד, מה שמקטין ומקהה אותה, לדעתי. ושוב, חבל.
[ליצירה]
בנוגע להערה של תמי, אני באופן אישי כשקראתי את היצירה לראושנה התלבטתי האם הכונה שאולי יום אחד המחבר יזכה שתהיה לו עזר, או שהכונה שאולי הוא יזכה לחבר סיום נאה, שבמקרה כזה ההערה של תמי נופלת מאליה.
ולגופו של ענין, אני חושבת שכדאי להוסיף הערה בסוף היצירה לעיין ביצירה "השינוי" של המחבר, כי אנשים עלולים לחשוב בטעות שהמחבר עדיין מרגיש כמו שנכתב ביצירה הזאת, אבל מהשינוי רואים שלא כך פני הדברים.
[ליצירה]
איזה פרק מצחיק!
האביאל הזה רחפן פחד. פלא שמישהי מוכנה לצאת איתו לפגישה שנייה.
מתחיל לקשקש על נוסח הברכה, והבחורה בכלל לא מקשיבה ;-)
כשהוא מזהה סוף סוף בחורה, זה בגלל היסק מחשבתי, והוא תוקע כל הזמן משפטים ביידיש.
פשוט גדול!
[ליצירה]
היצירה הזאת גורמת להתבוננות על החיים - התבוננות שלילית כמובן, וזה ודאי איננו דבר שמוצא חן בעיני...
אבל השימוש במילים קצרות ומשפטים קצרצרים הופך את היצירה הזאת למשהו מיוחד, שאינני יכולה להגדיר אותו בדיוק.
[ליצירה]
יצירה מופתית!
היצירה הזאת היא היצירה הטובה ביותר שקראתי מזה עידן ועידנים!
כמה פעמים אומרים אנו את מילות התפילה במרוצה - ללא התבוננות יסודית במה שאנו אומרים? וכאן ישנו יוצר שלקח מילים ש(ברוב המקומות בכלל לא נאמרות, וגם בבתי הכנסת המועטים שהן עדיין נאמרות הן) נאמרות במרוצה, והפך אותם ליצירת אומנות אמיתית!
כל הכבוד!