הרי שנינו יודעים כי זה שקט שקרי.
רמיסות האנשים את האדמה, אותיות שהם משליכים לאוויר ללא מחשבה, רשרוש שקיות, קשקוש הכפית בקפה, נשימות עמוקות, והכל-תוסס...
לא מצליחה לאטום אזניים לכל הרעש הזה,
לעולם.
שותקת בכדי לא להוסיף עליו,
מתחננת במבט עיניי,
בניעת שפתיי,
בעוצמת רצונותיי-
למעט שקט.
דומי לך, אנא. עימדי במקום.
עיצרו והביטו- ללא מחשבות, ללא ביקורת או דיעה
רק
להתבונן.
ואז לנשום.
לאט..
בעדינות..
מבלי להפריע את נשימת היקום.
תגובות