תגובה.
חצי תגובה.
מקף חטוף ודי.
- נו חבר´ה, מה כבר ביקשתי?!
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נורא חמוד מצידך, שתדעי. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אי אפשר שלא להגיב... זה מבוסס על שורה משיר של יהודית רביץ נכון? חמוד... =) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, וא-ל תדאגי בסוף זה יגיע..:) [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לבד. תחושה מוכרת שהיטבת לבטא. קבלי חיבוק [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה זה יגיע (: [ליצירה]
- [ליצירה] יהודית רביץ? יהודית רביץ? יהודית רביץ? איזו בורות!!!! ר-ח-ל-! לא היית בתיכון? אני לא מצפה שכל אחד יכיר את כל מילות השירים עלי אדמות, אבל רחל זה קצת בסיסי, בסדר? יהודית רביץ.... [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, מרב עצבים שכחתי: כנפי שחר: זה מתוק ומקסים ואין ספק שזה מתכתב עם רחל. מעולה! ואני גם מסכימה שצריכים יותר לטרוח ולהגיב, בעיקר על יצירות של יוצרים שאתה לא מכיר או חדשים. חבל שכאן הכל (כמעט) נשאר בביצה מסוימת. כל הכבוד על הרמת הכפפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אלוהים! אוי לה לאותה בושה... מעניין מתי כתבתי את התגובה המבישה הזו. אני! אני שכה אוהב את רחל! אני! שמנהל קמפיין נזעם וחתרני הקורא לשינוי מטבע הלשון "השיר של יהודית רביץ" לכדי: "השיר שיהודית רביץ שרה ששכחתי מי כתב" (במקרה הפחות טוב) או "השיר של רחל שיהודית רביץ שרה" (במקרה הטוב). ולאו דווקא יהודית רביץ כמובן, אלא כל זמר/ת שהוא. אכן, נפלתי חזק. תודה דנדוש :) [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה לי אדם מאוד מסכן, ה"נפוליאון" שלך... [ליצירה]
- [ליצירה] קצת לא ברור [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין. לא מובן עד הסוף (לפחות לא לי) - מי היא אותה "רחל" ומה המשמעות שלה עבור המספרת? אם לא מדובר במשפחה, ואין כאן כאב, מה קושר אותה אליה וגורם לה לבקר שם כל כך הרבה? ואיך זה שעוף החול, שאמור לסמל תחיה ובריאה מחודשת, מצטייר(ת) כאן כמסמל את ההפך? כאילו מאסה במחזור המוות-חיים-מוות-חיים ובירה במוות-וזהו? כנראה שהסיפור אמור להיות על התמודדות עם אובדן, אבל לא כל כך הצלחתי להבין מה הוא בעמם רוצה להגיד. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, ושכחתי משהו חשוב: כתוב טוב. חזק. (כמו אגרוף בבטן, בערך). [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה הרי כל כך קל. תנו לאדם מוכשר משימה: כתוב שיר-זעקה שמוחה על צביעות, ומיד תקבלו עשרה כאלה, וטובים. כי זה באמת לא כל כך קשה לזעוק. אבל לדעתי אפשר להיות יותר סלחניים כלפי עצמנו כחברה. קצת צביעות זה לדעתי די הכרחי. אם לא היינו צבועים היינו פוגעים באנשים הרבה יותר. שהרי אי אפשר להכריח אנשים להיות שם *באמת*, במקומות הקשים האלה, לכאוב באמת את השכול הזה. זה נורא קשה ואנחנו רק אנשים! ואם לא יהיה כל השואו מסביב ליום הזה, אנשים שלא חוו את זה אישית פשוט יעדיפו לא לחשוב על מי שכן, אף פעם. - וזה לא היה יותר כואב מצביעות? אבל זה נכון שהצביון שנותנים ליום הזה מוטעה. זה הופך להיות יום של "בואו נהיה עצובים" במקום יום של "בואו נחלוק כבוד לאנשים שמסרו את חייהם בשביל העם והארץ, ונלמד מהם". ועם יום של "הבה נבכאה הבה" באמת קשה ומכאן הצביעות. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, אני מסכימה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב בצורה מושכת וסוחפת. אני הבנתי כבר מההתחלה שזה משל, ותהיתי לעצמי איך תסיים ומה יהיו המסקנות שלך, אך בחרת שלא לסיים. אתה יודע, יואש, שבאמת כשמשיח יתגלה כולנו אכן נבין לשם מה כל זה היה נחוץ, עד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי". אנחנו נודה לה' על כל הרוע חסר הפשר הזה, כשנראה איך כל זה באמת חלק מתוכנית גדולה, ואיך הכל טוב. באמת בסוף הכל טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט כל כך נכון! זה קרה פעם גם לחתן חידון התנ"ך באיזו שהיא שנה, כשראש הממשלה או הנשיא שאל אותו אחרי החידון איזו שאלה, והבחור המופתע ענה שזה לא בחומר... [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה ומרגש וכואב! (צריך להמציא איזה מקש שיהיה סימן לדמעה.) [ליצירה]
- [ליצירה] שמתי לב שככל שהסדרה מתקדמת החפץ ה"נאחז" קטן יותר (בתמונה הראשונה זה נראה כמו כד, בתמונה השניה גולות קטנות, חלקים, שברים. בתמונה הזאת יש רק גולה אחת. מעניין אם ב"אחיזה 4" תהיה יד פתוחה [ליצירה]
תגובות