תגובה.
חצי תגובה.
מקף חטוף ודי.
- נו חבר´ה, מה כבר ביקשתי?!
כנפי שחר
-
"אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם: גַּם-שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ" (תהלים קל"ט)
ילידת 83
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה נורא חמוד מצידך, שתדעי. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אי אפשר שלא להגיב... זה מבוסס על שורה משיר של יהודית רביץ נכון? חמוד... =) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, וא-ל תדאגי בסוף זה יגיע..:) [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לבד. תחושה מוכרת שהיטבת לבטא. קבלי חיבוק [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה זה יגיע (: [ליצירה]
- [ליצירה] יהודית רביץ? יהודית רביץ? יהודית רביץ? איזו בורות!!!! ר-ח-ל-! לא היית בתיכון? אני לא מצפה שכל אחד יכיר את כל מילות השירים עלי אדמות, אבל רחל זה קצת בסיסי, בסדר? יהודית רביץ.... [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, מרב עצבים שכחתי: כנפי שחר: זה מתוק ומקסים ואין ספק שזה מתכתב עם רחל. מעולה! ואני גם מסכימה שצריכים יותר לטרוח ולהגיב, בעיקר על יצירות של יוצרים שאתה לא מכיר או חדשים. חבל שכאן הכל (כמעט) נשאר בביצה מסוימת. כל הכבוד על הרמת הכפפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אלוהים! אוי לה לאותה בושה... מעניין מתי כתבתי את התגובה המבישה הזו. אני! אני שכה אוהב את רחל! אני! שמנהל קמפיין נזעם וחתרני הקורא לשינוי מטבע הלשון "השיר של יהודית רביץ" לכדי: "השיר שיהודית רביץ שרה ששכחתי מי כתב" (במקרה הפחות טוב) או "השיר של רחל שיהודית רביץ שרה" (במקרה הטוב). ולאו דווקא יהודית רביץ כמובן, אלא כל זמר/ת שהוא. אכן, נפלתי חזק. תודה דנדוש :) [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי דעה (בעיתון ב-7) שיש לכנות את שאירע לפני שנה לא רק "חורבן" ולא רק "גירוש", כי כאלה היו לנו הרבה בהיסטוריה. לחורבן גוש קטיף הוא מציע לקרוא גלות: יהודים בארץ ישראל גורשו מאדמתם וזו ניתנה לנוכרים. הנה, עוד דבר שמשותף לחורבן הבית (שגרר הגליה של היהודים) ולחורבן גוש קטיף, עם כל ההבדלים [ליצירה]
- [ליצירה] הכינוי שלך עמוק משירך! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות! ניצן - לא רציתי ללכת מסביב, רציתי למסור הרגשה מדוייקת. אבל השומן הוא ממילא לא האישו, אלא התיעוב העצמי וההרגשה ש"אין לי זכות לתפוס מקום". anyway תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר יפיפה. מעבר לעיצוב החיצוני שלו (שגם הוא יפה בעיני) אהבתי את האמונה הזכה והאהבה העצומה לא-ל ולעמו ישראל שעולה ממנו. (אני כותבת את כל זה לפני שאקרא את ההמשך שכתבת בימים אלה). [ליצירה]
- [ליצירה] וואו חמוד! (השמש עם הציפורים - זה קשור אלי?) נ.ב. מי זה הספינקס עם משקפי השמש? [ליצירה]
- [ליצירה] אני מודה לך על שהבאת את השיר הפרודי לצד המקור שלו, זה באמת נחמד לראות איל לואיס התעלל בשיר. התרגום גם מאוד חביב, רק - מאיפה לקחת את ה"דוט" הזה ( doth= does , כמובן)? יכולת לכתוב "ראו איך זו קטנת דבורים", אם היית צריך מילה בת הברה אחת למשקל. בהצלחה בתרגומים הבאים!! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, "אוי מזרוחניקים"... אתה יודע מה אומרים - אקדח שמונח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. אנחנו נמצאים כרגע באיסרו-חג פסח,ולכן זה כל כך בלט לי לעין, עוד בחלק הראשון של הסיפור, שם עוד היה צ"ל "רגש דתי". והעניין הוא - איך לעזאזל קורה בכלל שמגיעים למצב של מקטורן עם פירורים בפסח!! ריבונו של עולם - פסח!!! כעקרת בית עם נסיון "עשיר ורב" של שלושה פסחים מאחורי , אני יכולה להגיד לך שחלק מהנקיון ההכרחי לפסח כולל ניעור כל הבגדים, וכיבוס כל בגד שיש בו כיסים, כשכיסיו הפוכים. בגדים שלא עברו טיפול כנ"ל נסגרים בארון לאלתר, ונמכרים לגוי יחד עם שאר החמץ. אז כן, הדמעות בהחלט היו במקום, רק שלא אתה היית צריך להוריד אותן, אלא אמא שלך.אתה מבין, מאוירה כזאת של אי-הקפדה, אי-החמרה, וזילות -מה של דברים שנחשבו חמורים שבחמורים בעם ישראל לאורך כל הדורות - מגיעים לבסוף (בדור הבא) גם ל"חמץ שעבר ממנו הפסח", כשלא מצליחים להרגיש שום רגש של קדושה, או של שאיפה אמיתית לקדושה. הדברים לא נאמרים חלילה וחלילה מתוך ביקורת אישית כלפי הכותב, אלא רק כלפי הגישה שמתוארת בשיר הזה. הכותב מציג סיפור של "חלום ושברו", ואני באה לטעון, ששורשי השבר היו כבר בחלום. נ.ב. תודה על ההפניה לדיון בפורום - בהחלט שווה קריאה! [ליצירה]
- [ליצירה] משו-משו [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה וכל כך נכון! סופסוף מישהו כותב שיר לא על כאב... [ליצירה]
תגובות