שיחה שהתנהלה ביני לבין אחיינית שלי בת ה-3:
- אני: "אוף! פלאפון בלאי!!"
- בלאי???
- נו, זה כמו להגיד דפוק.
- אסור להגיד דפוק!
- אבל זה כולה פלאפון...
- עדיין! אסור!
- למה?
- ככה, כי אסור!
(חושבת רגע.. מסתכלת עלי במבט מנצח ומוסיפה:) "כי ככה השם אמר לנו!"
- פרשתי.
אחד אפס לטובתה.
ואולי זה דווקא אנחנו הלא- מפותחים.
חסרי אותה חן ותמימות.
חושבים עצמנו למורכבים וקשים להגדרה
כשבעצם את הרכות והפשטות
איבדנו
ועיבדנו
עד שבשכל האנושי שלנו
אנו לא מסוגלים לקלוט
ובטח שלא לפתח.
ודווקא היא, היא הקטנה
במשפט תמים לכאורה
לא אמרה כלום
ובעצם
אמרה את הכל.
תגובות