איך אוכל לדרוך על אדמה מקוללת זו? איך בכלל חשבתי לעצמי שאשרוד שם, במקום הארור הזה? שבני עמי נשחטו שם, אפילו לא כֶּפָרות קדושות, לפני 60 שנה. שהושפלנו ונהרגנו וכל זאת רק משום היותנו יהודים בני יהודים. איך אני בכלל מעיזה לעלות את כף רגלי בֶּ.. בַּ... במקום הנוראי הזה.. איך? מה תסבירי לנרצחים, הקבורים- מתחת לאדמה, מעל האדמה, השורדים, הטבוחים, המתים, שבאת לבקר אותם? אה, בגלל זה את דורכת עכשיו על הקבר שלהם... -אופס! פה זה קבר אחים? סליחה, לא שמתי לב.. לכי, סעי לך לפולין, תרגישי את החיבור לעם-ישראל, לארץ-ישראל, לתורת-ישראל. תחזרי חזקה ומחוזקת. בדרך תשלמי גם הון תועפות, ממיטב כספך, הישר לתוך הכיס של הגויים, הפולנים, הרוצחים- השותקים יימח שמם. -אופס, דרכתי על עוד קבר. מה לעשות, קשה לדלג בין הקברים. אה, וגם תשפילי את עצמך יחד עם עמך. כולם יראו את הנחיתות שלך. חוזרת למקום שממנו לא חזרה... שרק שונאים אותה שם. כבר רצחו אותך פעם אחת, לא הספיק לך? את רוצה לחטוף גם בלחי השניה? -נא להזהר... עוד קבר. אוף. חשבתי שכבר גמרנו עם זה. את יודעת מה, תסעי. סעי לך לשלום. עזבי, מה זה חשוב הביזנס שהם עושים עליך, הכסף שהם מזרימים ממך. העוול שאת גורמת לנרצחים, לשורדים.. חוזרת ל... למה בעצם את חוזרת, ילדה? לאן בעצם, חשבת על זה כבר? שונאים. מתעבים. מתים רק לקום ולמחות את שמך מעל האדמה. מתחת לאדמה. לגמור ת'עבודה. את נחשבת שם לכלום. nothing. אפס. לחתיכת מוזלמן. -מה, עוד פעם קבר? לא חיסלו אותם כבר..?