[ליצירה]
אנשים אתם חייבים לקרוא את זה....
וואו...........................
איזה רעיון מדהים אני בהלם....
עבריה-מהעבר השני של העולם ...
וואו...
והסוף מעולה -מתאר כ"כ טוב את זה שאנחנו חיים באיזושהיא מעגליות שכזו
העם היהודי חוזר וממשיך ומתקיים על אף ולמרות הכל...
"נצח ישראל לא ישקר "....
וואו...
יש עליך...
[ליצירה]
את רק מציגה את העובדה, וזה יפה. הייתי מצפה ליותר... מה זה אומר שהעולם "מעבר אחד" ואת "בשני"? וכן וכִּי וכו'
ככה זה נשאר ברמה של המנון לאומי קטוע.
[ליצירה]
זה רק תיאור מצב.
אולי זאת רק אני, אבל פעמים בחיים קורים כ"כ הרבה דברים סביבי, שחיכיתי להם, שרציתי בם,
וכשהגיעו להישג ידי,
הפנתי את גבי אליהם.
מזלזול, מאילוצים, מחסר תשמת לב או מציניות ריקה.
הבחור לא מסכן,
המצב הזה, הוא המסכן.
[ליצירה]
חברות שלי נסעו. הלכתי ללוות אותן בהלוך, בחזור. כבר שמעתי סיפורים. אלבומים. חוויות.
היה להן מיוחד מאד, את זה הספקתי להבין.
את השאר כנראה לא אבין לעולם.
בחיים לא הלכתי עם דעותיי כך, עד הסוף.
ואני עדיין שואלת ת'צמי אם זו האמת המוחלטת עבורי.
מה שבטוח, חד משמעי- זה לא.
[ליצירה]
גם לי זלדה היא ספר השירים הראשון שקראתי
(אם לא מכלילים כמובן את
"מאה שירים ראשונים" לגיל הרך..)
ועד היום היא איתי לכל אשר אלך.
קטע יפה ועדין.
נגה
ונוגע.
[ליצירה]
זה רק תיאור מצב.
אולי זאת רק אני, אבל פעמים בחיים קורים כ"כ הרבה דברים סביבי, שחיכיתי להם, שרציתי בם,
וכשהגיעו להישג ידי,
הפנתי את גבי אליהם.
מזלזול, מאילוצים, מחסר תשמת לב או מציניות ריקה.
הבחור לא מסכן,
המצב הזה, הוא המסכן.
[ליצירה]
---
אחרי שיר כ"כ יפה (באמת!), אני לא אוהבת לעשות את זה, אבל גם ככה זה אתר של 'צורה' אז: קצת צרם לי הביטוי "פנים מחייכים"
כמו שאומרים פנים יפות ולא- פנים יפים, נראלי אותו דבר גם כאן פנים מחייכות...
וכמובן, מצטרפת למגיבים מעלי, מעולה.
[ליצירה]
[ליצירה]
לכלים דתיקון, ובדרך גם לשושנת העמקים.. ברור ברור, הכל מתוך אהבה.. כן, שמענו.
לפעמים המשפטים הללו נראים חולנים כ"כ לאור המציאות השוטפת אותנו..
"תתגבר תתגבר, כך אומר לי הקול" אז פסדר, מתמודדים, שורדים..
עד למכה הבאה.
אני חושבת של"שיחה" הזו עם הבורא, בעוצמות כאלה, של כעס, התרסה, ריב, סכסוך, יש המון כוח.
במיוחד במילים טרופים אלו.
וזו לא חוכמה תמיד לפתור הכל באמירה מוחצת "אבל הוא אוהב אותך".
אה, וואלה, איך שכחתי, באהבה אין חוקים.
מותר גם לקום בוקר אחד ולרצוח. בשם האהבה, כמובן.
אני אישית מעריכה את הזעקה הזו שמלווה בכאב אדיר, אפילו אם תגיע לידי כפירה (אם כי, כמו שכלים דתיקון הראה את הדוגמא על אביב גפן, גם "כפירה" זו היא אמונה גדולה, רק מוסתרת בהרבה, אפילו בעיניי 'בעליה'.)
אני מאמינה שיש מקום לדברים מסוג זה.
ואסור להשתיק אותם ע"י נק' פתיחה או מוצא ש"אין מחשבותי מחשבותיכם".
[ליצירה]
אמת, מה כואב לפתוח יום אחר יום את המגירה, לזרוק לתוכה עוד חתיכת נייר ולדעת שאף-אחד לא יראה זאת לעולם.
ואם כן- לא ראוי.
מזדהה.
אבל את טובה מכדי להפסיק!
ממני שצמאה לקרא אותך עוד ועוד...