וניסיון אחרון, לאופטימיים שבינינו:

 

אַת הירוק

הפורח

בין שדות חרוכים

אַת הגבעול

שצומח

בין שקיעות חורפים

 

וריחך,

כמתיקותו של יין

הבא לשכך

את כאב ההווה

 

ונשימתך,

כמו יש מאין

לחש מלטף

בבכיו של הוזה...