בין כל הלבן הזה
אני נזכר איך פרשנו מרכבות
חיברנו סוסים
ודהרנו.
צליפת השוט עוד נשמעת
באזניי
הקולות הסוחפים.
זה בא בהפתעה-
המכשול.
אני משחק בשלהבת הנר
מעבירה בין אצבעותיי
משחזר וחוזר..
חורף שעבר עוד היינו יחד.
[ליצירה]
גבר גבר, אהבתי. אבל תנסה לשכתב את זה שוב והפעם ללא חרוזים. אוהב את הראש פחות את הסגנון.
נב- היייתי מוותר על שתי השורות סיכום בבית האחרון. ומחפש משהו אחר.
[ליצירה]
ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- אותך מפספסות ושוב
בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה.
תגובות