עם שחר נושאת פניה
אל האור הבוקע אליה
אט אט מתרומם גבעולה
עם השמש העולה
כמהה לאור הנוגע
יודעת שלעולם לא תגיע
כי כאן היא, וכאן מקומה
להישאר תמיד כבולה לאדמה
לזקוף עליה
אל השמש מעליה
להביט תמיד
אל האור שהיא.
עת תשקע שמשה
חמנית תשפיל ראשה
תכבוש עליה
בארץ, כבליה
תמתין בדממה
לזריחת החמה
אז תוכל שוב לאור לשאוף
להביט בו מרחוק בגעגוע ---
ואני אתרומם ואעוף,
אני אוכל להגיע.
תגובות