יצורים קטנים מעלים בי הצורך לחייך
אולי מפני שהם כה חסרי אונים
שהנף-יד
הופך אותם מכלי חי לכלי מת.
אך מה נורא הוא הנף יום
המעביר אותי מעולם זה
לעולם אחר.
אביטל מן השורה
-
בת 22
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חחחחח זה ההוא מכוכב נולד... איך קוראים לו, ג'אקו??.... אני אישית לא רוצה לשלוח אסמסים לאף אחד, כי אני לא בטוחה שזו הדרך הכי טובה שלהם לפרוץ לעולם המוזיקה... [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש מה שהיה שם. בלבול אחד גדול. זה בגלל שהעולם הוא לא שחור לבן. ועמ"י בעז"ה יצא מזה מחוזק! [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך אמיתי וישיר! הלוואי על כולנו קשר כזה עם הקב"ה... [ליצירה]
- [ליצירה] קטע ממש מצויין! דוידי וייס, יש לך את זה! יש לך ממש סיגנון זורם כזה אתה צריך לכתוב באיזה עיתון כי ממש חבל על הקישרון שלך!! צא מזה יש לך סיגנון כתיבה שיש להעריך... בהצלחה! ממש אהבתי ד"א זה לא אביטל זה אחותה היא באה לכתוב פה תגובה והלכה אז הגבתי. חג שמח!! [ליצירה]
- [ליצירה] קורה בהחלט. והפיתרון הוא באמת ללכת לישון ולקום למחר חדש. [ליצירה]
- [ליצירה] עשירי למניין אהבתי את התיאורים. הם מאוד חיים. וגם את הסוף. סיפור יפהפה! מאוד מכניס לאווירה של הציפיה למניין. [ליצירה]
- [ליצירה] תיארת קונפליקט קשה, מצד אחד רוצים לנחם, להיות שותפים בצער, ומצד שני זה קשה מידי ואולי לא מועיל... אז מעדיפים לשכוח מהכל. כתוב "שלושה ימים לבכי, שבעה ימים להספד". גם הבכי והצער צריך להיות בגבול הנכון, כדי שלא נערער על מידותיו של הקב"ה וגם בגלל שאנחנו מאמינים בתחיית המתים ובעובדה שהמוות הוא לא סוף.. צריך לקחת בחשבון שגם האבלים יקומו מזה ואם הם יקחו את זה בצורה הנכונה יהיו להם כוחות להמשיך הלאה. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. שיר שמבקש מאנשים לשים לב למי שסביבם ולא לשקוע רק בעצמם. מיוחד וראוי להלחנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת אם התכוונת- אבל יש לשיר צורה של מפתח. [ליצירה]
תגובות