בע"ה.
אדם נכנס לעולם הזה עם בראשו ויוצא ממנו ברגליו.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה נשמע מאד אמין. וזה נשמע מאד פנטזי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יהיה טעות להגיב. את כבר יודעת, את בסוכן, את באהודות, (כמובן גם זאת). אני ערוץ עלייך. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק! למרות הכל, אני לא אוהב את דחילו, אני יודע שהוא יוכל להציל אותי, אבל, הוא גם יכול לגרופ לי באמת לאבד את רחימו, את הריקוד שלו, את השמחה שלו, את העליצות ושחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] הו מקסים, אתה פשוט נוגע. כמה מלטף, כמה נעים וכמה אמיתי השיר הזה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] "טקס השכבה", עושים את יודעת למי? לא נעים לכתוב כך על הבנות שלך, את לא רוצה להספיד אותם, נכון? וכן כותבים 'אפסיק למצוץ' ולא יפסיק, הדוברת דוברת בבגוף ראשון ולא שלישי. אבל בכללי הקטע מרגש ומזכיר לי בתים מבולגנים שנתקלתי בהם. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מרעיד. ומזעזע. לא במובן השלילי, אלא בזה שהוא מזעזע את התודעה. אני צריך לחזור בפעם יותר שפויה לקרוא כדי להבין יותר טוב. בכלופן, זה נשמע חזק ומותיר רושם עמוק. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, גמני שואל באיזו טכניקה? זה יפה. הייתי נותן לזה כותרת- "אור חדש על ציון יאיר" [ליצירה]
- [ליצירה] היצירה מקסימה. גם אני מסכים ומצתרף לתגובותיהם של "עולמות שבורים" ו"מ." התמונה נחמדה אהבתי בעיקר ההשתקפות של הקירות במים למטה. השיר הרבה יותר נוגע. אגב, הייתי שמח אם תסבירי לי איך שולחים לאתר תמונה ושיר בצידה גם לי יש יצירה כזאת ואיני יודע איך עושים זאת בתודה- הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני מסכים זה שיר מקסים, ולזר, איך הבנת את זה מהשיר? [ליצירה]
תגובות