בע"ה.
אדם נכנס לעולם הזה עם בראשו ויוצא ממנו ברגליו.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *וואי* זה יפיפה. אהבתי. לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא! אל תעשו את זה! זה הורג אותם אם נוגעים להם בכנפיים, זה נראה שהם עפים אחרי זה, אך הם מאבדים מהאבקה שיש להם על הכנפיים ואז התעופה שלהם לוקה והם מתים מיאוש. הדרך היחידה לחזות ביופיים המרהיב מקרוב, היא אם נצליח לשכנע פרפר נחמד שיתישב לנו על כף היד, בלי שנלכוד אותו בין ידינו. ובכל זאת טלוש, תודה על התגובה ואגב, השיר הוא גם משל! [ליצירה]
- [ליצירה] חלל זה, עושה חלל בלב לראות תמונה כזאת, חזק!! לראות כך איך חגי תשרי על סמליהם נאכּלו מבפנים ונותרו כמו מוצאים להורג על העץ. זה כמו לראות איך עלי האביב נושרים בסתו. [ליצירה]
- [ליצירה] גמני אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] עמוק במיוחד המשפט הראשון. עמוק מאד. השירים שנשיר מחר נולדים מחשכת אתמולינו ומלחץ תפוס בצואר ומצחוק מתגלגל מבטנינו שעוד לא מספיקה לעכל את אשר עבר עלינו באתמולינו. [ליצירה]
- [ליצירה] חברה, תודה על התגובות. בקשר לטויות שהיו, אוכל לתרץ שזה מה שקורה כשנועלים נעליים צבאיות (אפיצו"ת בלע"ז). אגב, היצירה עברה הגהה של נעלול כך שנראה לי שהיא כבר רהוטה ואתם יכולים ללכת בה בביטחה. תהנו ושבוע טוב. הלך. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק! [ליצירה]
- [ליצירה] מזל-טוב(?)(!){איזה משתיהם נכון פשוט שמתי לב שאני הראשון שחושב לכתוב את זה} בכלופן, גם אני אהבתי מאד וכן- השתבחת עם השנים והשינויים בתעודת הזהות מ'ר' ל'נ' ואולי- ל'א'. שתזכו ל... וכו' [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מתוק. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
תגובות