[ליצירה]
לשרה בערוגה
אגרוף קפוץ הוא על כאב, אך אם הלב מספיק רך כדי לחוש את הכאב, בטוחני שיום יבוא והוא יחוש גם את החמלה והאהבה, הו אז היד תחזור ותפתח לאצבעות רכות וענוגות.
ואני משתתף לקריאה של עדי; "יהיה, יהיה טוב!, בע"ה.
[ליצירה]
שיר מרעיד.
ומזעזע.
לא במובן השלילי, אלא בזה שהוא מזעזע את התודעה. אני צריך לחזור בפעם יותר שפויה לקרוא כדי להבין יותר טוב.
בכלופן, זה נשמע חזק ומותיר רושם עמוק.
[ליצירה]
מה לא ברור?
החוזק הוא שהגברת ליאורה, שתח', לא ריססה את הנמלים שאכלו את הפרפר שלה, כי היא מכבדת את עולם הטבע ותפקודו הסדיר, גם אם הוא בחר לתפקד במסדרון ביתה. צל"ש על זה!
אגב, זה שיר יפה מאד; יפה המבט, הצומת לב אל הפרפר הזה. (בקשר לצבע ולאורך חייו, את בטוחה שזה היה פרפר ולא עש? שכן עשים הם בדר"כ חומים. את יכולה להבחין בינהם גם על פי המחושים, של הפרפר- חלקים וזעירים, ואילו לעש- מברשות עבות.)
אגב אני מזמין אותך לקרוא את יצירתי גם היא בשם 'פרפר', מבט שונה על חרק מופלא זה, ומה שהוא מסמל עבורינו, אני מקווה שתהני.
(תגיבי, טוב?)
ושבת שלום
תגובות