בע"ה.
אדם נכנס לעולם הזה עם בראשו ויוצא ממנו ברגליו.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואוו, זה מדהים [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מתוק. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אני שמח שאין לך את האומץ לכתוב זאת כתגובה (אם התכוונתשיש לך איזו שהיא בעיה עם שירים שכאלה), כנראה שאתה לא מבין או לא מזדהה עם כתיבתם, לגבי השיר שלך דווקא מצאתי אותו מאד יפה וכלל לא היתולי ויש בו עומק רב וגם הוא יכול להיווסף לאותה קטיגוריה של שירים. [ליצירה]
- [ליצירה] ממממההההה??????? עובר עליך? כנראה הבל דפק לך את הראש עד שלקחת את שלו במקום. סתם. סיפור מעניין ומוזר. מקווה שכעת המון קין ממלא את חייך, או לפחות הבל נעדר מהם ויש בהם משמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] חבל התחלת אתזה טוב, הפואנטה הובנה, אתה לא אומר דבר רק מסדר את הטקסט באופן כזה שידבר בעד עצמו, אך, נראה לי שהיה עדיף, שתצטמצם לקטע הדרמטי, זה לא שייך לכל הנאום של יוסף האופן הקטוע הזה אני לא מאמין שכאשר ציוה עליהם להביא את אביו (וגם אתה מודה שזה ציווי- עובדה פיסקת את זה בסימן קריאה!), שהוא דיבר מילה מילה , אך הרעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] הו מקסים, אתה פשוט נוגע. כמה מלטף, כמה נעים וכמה אמיתי השיר הזה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. אני פעם ניסיתי לצייר טיפות על חלון, אז השפרצתי עליו. אם אי פעם אצליח להעלות משהו חזותי, אולי תוכלו לראות את הציור. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בבליל מילותייך עוצמה, לפעמים לא צריך להבין כל דבר, מספיק להיות קשובים למתח שעובר במילים, לדרמה, וזאת ללא כל ספק חזקה אצלך. תהיי חזקה. ואני מקווה שגם לא בודדה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו את לוקחת אותנו הרחק הרחק מההוויה המוקרת כל כך של המושג הזה. אילו ציפורים אשר עפות... [ליצירה]
תגובות