שתי סירות שטו על הנהר. בתוכן שתי ילדות חברות, אוהבות.
והנהר מבריק ומשלב גוונים של כחול עם לבן מקציף. כחול בלי גבול, עד אשר יעברו עליו שתי הסירות ויחרצו בו חריצים. והשמש שממול בצבעים חמים, שעת ערב מוקדמת והיא עדיין מסנוורת. מגלה לעולם מקצת מסנוורו של האור העליון, השמור לעתיד לבוא. והעצים עוטפים בירוק של חיים. שתי ילדות בתוך שתי סירות. אוהבות את החיים.
סירה אחת טבעה, וילדה אחת נשארה בתוך סירה אחת. ועכשיו גם הנהר נראה לה חיוור, והקצף הלבן עכור. והשמש כבר לא מסנוורת גם ביום, כאילו הסתכלו עליה מבעד לזכוכית מפוייחת. העצים משירים את עליהם מפעם לפעם ובקצב הזה ודאי יפלו כולם. והצהוב רב על הירוק, והחיים מוטלים בספק.
העולם השתנה. האם ישוב להיות כשהיה?
תגובות