עברתי היום בצמתים בירושלים,
ופגשתי בבלבול.
בשכרון- חושים.
בחוסר ודאות.
בהאשמה, הטחה,
כלפי מי?
פרץ רגשות.
נעורים משתוללים, מחפשים,
שואלים, ועונים,
בלי להיות בטוחים..
פגשתי בשוטר שאוחז חזק בנער.
כמו רוצה לומר- "עזוב! חבל לך! לשם מה?"
פגשתי במבטו של הנער, חדור אמונה,
בטוח בצעדיו.
אך זיהיתי במבט גם זיק של תימהון.
של תהיות גדולות שמחפשות מענה.
פגשתי באחים, שלא רוצים כלל לפגוע אחד בשני,
אך משהו מאלץ אותם לזה.
פגשתי בכאב, ב-"סליחה, זה לא בכוונה"..
פגשתי בדאגה המשותפת לעתיד כולם. כולנו.
חיפשתי את התקווה, את האופטימיות. למרות הכל.
ז´ באייר התשס"ה.
יום חסימת הכבישים.
תגובות