ואיך פתאום בתוך רשת קווים עמוסה
את נקטפת ברגע
לרגע נצחי
ואיך מתהפכות נגיעות לנגעים
ואיך השאלה (הזעקה?) שנצמחת
מזדקקת אל תוך ים של דמעה
אל מקווה של רגע
אל פטיש תודעה.
אל פצעים.
את לא תחזרי בבוא השמש
אל גן הצמחים ההלום שהוכה
לנצח תלוני בסתר עליון
קטופה, רגועה וכרותה.
תגובות