אל תקחו לי מהים את השקט
שנדד מקורות הבתים
תנו לי לבזוק לתוכי את המים
ולכאוב את פצעי המתים.
~.~.~.
כנרת,
אם תרשי לי לדמוע לתוכי את השקט
ולסחוט את עצמי באדוותייך
אחשוף בפנייך את תכלית כיסופיי
ואשיל את עורי ופצעיי במימייך.
[ליצירה]
--
מסופר על נחמה לייבוביץ' ז"ל, שפעם הוזמנה להרצות בבית-כנסת, והיתה בו מחיצה בין גברים לנשים. כשקמה להרצות עשתה זאת בעזרת הנשים, על אף בקשת הגברים שתבוא להרצות בעזרתם.
וכך הרגישו הגברים כנשים.
נחדמות התחושות שבקטע, את הסיום הנובע מציניות לא אהבתי, ונזכרתי מעט בהתאלמות של רעיה:
http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=6073&code=50
[ליצירה]
---
ואני שמעתי על מישהי שהיתה בפולין והמשלחת שלה קבעה עם קבוצה מישיבה תיכונית בבית-כנסת, שלא הגיעה, ולכן רבני הקבוצה התפללו בעצימת עיניים בקידמת בית-הכנסת.
וזה שאמרת שיש דעות, משמע שיש גם דעות שמותר.
לי אין מושג בעניין, פשוט אם התפללנו כך כשהיו ארבעה רבנים במשלחת, כנראה שלדעתם זה אפשרי.
תגובות