פיזרתי עצמי
רסיסים רסיסים
וחילקתי שי
לכל מי שאהבתי.
חלק אחר ושונה ממני
מצוי בידיו של כל אהוב
וכל אחד מהם
מכיר בי את החלק שאצלו.
מי יבוא
ויחבר אותי מחדש?
מי יבוא ויכיר אותי
בחתיכה אחת?
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזדהה. קצת עצוב אבל כ"כ מציאותי. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר, עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש-ממש יפה. ואני לא לבינה מה הבעיה במילה "חתיכה". גם כשמדברים על פאזל אומרים חתיכות (לפחות בספרים המתורגמים.) אהבתי ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] האחד והיחיד בע"ה, כשתזכי להתחתן אוךי אישך יכירך כראוי, או לפחות נתח ניכר ממך. תכל'ס, כמה שנחתור בתוכינו, אף פעם לא נצליח לראות הכל כמכלול, אפשר אם רוצים מאד בימי חיינו הדלים לתחקר את כל מי שמכיר אותנו לעבור חתיכה חתיכה וללמוד אותה ולנסות לדמיין את המכלול של כולם ביחד, זה דומה למכלול של רשת תצפיות, כשמנסים ללמוד גיזרה הולכים לכל המצלמות ורואים בכל אחת איך היא רואה את השטח בזוית ובחלק המיוחד לה וככה אפשר ליצור לפחות בדמיונינו תמונה פחות או יותר שלימה של עצמינו. שיר ממש נפלא [ליצירה]
- [ליצירה] ... הלך רוח- כתבתי את השיר לפני שהכרתי את האיש.. מאז עברו יותר משנתיים, ובע"ה זכיתי. :*) [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא, אני לא מבין ולא מסכים. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- יו! חשבתי על ה\יר הזה במשך הרבה זמן, על המילים שבו, כשאפילו לא זכרתי שהוא שיר שקראתי, ולא זכרתי שהוא קשור אלייך. מזדהה, מאוד מאוד מזדהה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! כל כך מוכר לי... וכתוב כל כך יפה! ורן*: עכשיו אתה מבין למה לא מערבבים חברים? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. ממש נוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] הרגשה כל כך מוכרת... איזה יופי! [ליצירה]
- [ליצירה] ... פופקורן זה מגעיל, במסיבות-פיג'מות-לבנות-בלבד אוכלים שוקולד. ומצטערת שלא הצעתי לך חיבוק, פשוט היד כואבת לי ממש. --- כן.. "אחזתיו ולא ארפנו", זאת אחת הבעיות של העם הנשי. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, הבנתי את זה.. (: הגבתי לך בכיפה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... נגה נגה, יש לא מעט בדברייך לגבי הניצול, אבל סתם שתדעי שיצא לי גם לזכות להיות מצולמת בידי איזה יפני נרגש שחשב כנראה שאני נורא אותנטית על רקע הכותל המערבי.. (: ולא קיבלתי שום תשלום בתמורה! ((: [ליצירה]
- [ליצירה] ... שירה, אני מסכימה איתך לחלוטין שאתר יצירה שרוצה להיחשב כמקצועי, מוכרח לדעת לבנות שיח שיש בו ביקורת- לחיוב ולשלילה. רק ככה מתקדמים, רק ככה נבנים. ואישית, אני יכולה לומר שההתקדמות שלי בכתיבה נבעה הרבה מאוד מתוך הערותיו של איזה ילד אחד, שעכשיו הוא חייל, ושהחליט לקחת את הכתיבה שלי כפרוייקט לזמן מסויים :). וצריך הרבה מאוד ענווה כדי לקבל ביקורת. גם זה נכון. מצד שני, עוונה צריכים גם כשמעירים. ועם כל הכבוד למקצועיות ההערות, שאליה אני ממש לא מתכחשת (ועם חלק גדול מההערות ש"נושא אלומותיו" נתן כאן, בהחלט הסכמתי), צריך לדעת איך להעיר כמו בנאדם. ורזומה כלשהו בכתיבה לא נותן את ההכשר להעיר בצורה פוגענית ומעליבה. אגב, סליחה על הבורות, מהם ה"אוקפי" והאייל הקורא"? (הרכינה *מתקרבת* את ראשה בבושה וכלימה). [ליצירה]
- [ליצירה] ... חחח, ענק! את שרוטה לגמרי, וזה טוף! ((: [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי. ו-דווקא יפה בעיני שכל אחד לוקח את השיר למקום האישי שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... -----.. (הקול הזה שיוצא כשמרגישים כאב חותך ושורף ועוצרים את הנשימה) [ליצירה]
- [ליצירה] ... עצוב. מוכר. לאחרונה משתדלת כמה שפחות לבכות את עצמי. להעלות את סף הבכי. [ליצירה]
- [ליצירה] .. לא קראתי הכל- אבל ממה שקראתי: מעולה!! מצחיק וענק (זאת מחמאה לג'רום ק. ג'רום). ממש מעביר את "רוח המקור", מה שנקרא (זאת מחמאה לך). [ליצירה]
- [ליצירה] ... נכון. --- הייתי מורידה את ה"לכבותה" האחרון. יותר יפה בלי. [ליצירה]
תגובות