מתנשף פי כמו גומא מרחקים ונדחק בשטף המילים משתבר במרוצתן על כנפי דפים והמילים בוקעות ועולות רצוצות קטועות פורחות באויר שברי פסוקים תועים נפזרים ללא תכלית. והנה גאל ישראל ושקט. כי כעת אוכל להתפלל. ד' ניסן ה'תשס"ג