מתנשף פי
כמו גומא מרחקים
ונדחק בשטף המילים
משתבר במרוצתן
על כנפי דפים
והמילים בוקעות ועולות
רצוצות
קטועות פורחות באויר
שברי פסוקים תועים
נפזרים ללא תכלית.
והנה
גאל ישראל
ושקט.
כי כעת אוכל
להתפלל.
ד' ניסן ה'תשס"ג
לומשנה - אחרי שהקראתי לך את זה, חשבתי שבעצם אפשר 'לוותר' על המשמעות של הציבור, שנעלמה בין כל המילים שפסלתי (אתה מכיר את הצורה שאני כותב בה..), וגם כך זה יוצא בסדר.
שיר - מותר לי לחלוק? אני חושב שה'ושקט' דווקא מסתדר שם מצוין, לפחות בשבילי, כי זה נותן את התחושה של השקט הפתאומי שבא מתוך הריצה הזאת, מה שמתבטא גם בזה שהשורות נהיות קצרצרות בסוף.
אוף. שונא 'לנתח' שירים שלי..
וברור שיותר קל לאהוב את ההתחלה...
מאוד אהבתי.
את הפתיחה יותר, ועם הסיום קצת הסתבכתי (הקראתי לעצמי בשקט כמו שאני עושה תמיד ומשו לא הסתדר לי)
אבל אולי זה בגלל הסגנון שאני רגילה לראות.
ה'ושקט' קצת תקוע במיקום לעניות דעתי, אני חושבת שהוא היה יותר מסתדר במקום ה'והנה'.
זה יוסיף אבל זה לא כ"כ קריטי..
בציפיה לישועה..
כשהקראת לי בטלפון, כנראה לא שמעתי בבירור את הסוף, ולכן לא הבנתי שמדובר בחזן, בכל-אופן, די חביב, בייני"ש שלי, יהי רצון ויתארכו תפילותיך, ואולי אז, יבוא המשיח.
הממ...
דומני כי עדיין לא ראיתי שיר זה, וזאת לאחר שפתחתי מחברתי לפניך. מעליב למדי.
יפה שאתה עומד על דעתך... (ושקט וכו')
בתקווה להמשיך לראות אותך כאן, בניגוד לשמועות...
השיר לא נכתב מנקודת מבט של שליח ציבור, אלא מנקודת מבט של מי שמתפלל בציבור ו'רודף' אחרי שליח הציבור.
בכל מקרה, כל אחד אמור להבין בדרך שלו ולפי הראיה שלו, וזה לא כל כך משנה באיזו כוונה בדיוק נכתב השיר, לענ"ד.
(בנץ, לא ביקשת - לא הראיתי. זה הכל..)
[ליצירה]
לומשנה ושיר
לומשנה - אחרי שהקראתי לך את זה, חשבתי שבעצם אפשר 'לוותר' על המשמעות של הציבור, שנעלמה בין כל המילים שפסלתי (אתה מכיר את הצורה שאני כותב בה..), וגם כך זה יוצא בסדר.
שיר - מותר לי לחלוק? אני חושב שה'ושקט' דווקא מסתדר שם מצוין, לפחות בשבילי, כי זה נותן את התחושה של השקט הפתאומי שבא מתוך הריצה הזאת, מה שמתבטא גם בזה שהשורות נהיות קצרצרות בסוף.
אוף. שונא 'לנתח' שירים שלי..
וברור שיותר קל לאהוב את ההתחלה...
[ליצירה]
יודע מה,
קראתי את זה שוב כמה פעמים וזה באמת יוצר את האפקט שרצית להשיג.
אחרי ההסבר השיר מקבל משמעות יותר יפה (לא יודעת להסבירל מה אני מתכוונת)
בציפיה לישועה.
[ליצירה]
יפה
מאוד אהבתי.
את הפתיחה יותר, ועם הסיום קצת הסתבכתי (הקראתי לעצמי בשקט כמו שאני עושה תמיד ומשו לא הסתדר לי)
אבל אולי זה בגלל הסגנון שאני רגילה לראות.
ה'ושקט' קצת תקוע במיקום לעניות דעתי, אני חושבת שהוא היה יותר מסתדר במקום ה'והנה'.
זה יוסיף אבל זה לא כ"כ קריטי..
בציפיה לישועה..
[ליצירה]
מויש חביבי,
כשהקראת לי בטלפון, כנראה לא שמעתי בבירור את הסוף, ולכן לא הבנתי שמדובר בחזן, בכל-אופן, די חביב, בייני"ש שלי, יהי רצון ויתארכו תפילותיך, ואולי אז, יבוא המשיח.
[ליצירה]
מויש!
הממ...
דומני כי עדיין לא ראיתי שיר זה, וזאת לאחר שפתחתי מחברתי לפניך. מעליב למדי.
יפה שאתה עומד על דעתך... (ושקט וכו')
בתקווה להמשיך לראות אותך כאן, בניגוד לשמועות...
[ליצירה]
[ליצירה]
...
אני דווקא לא הבנתי את זה דווקא כנק' מבט של שליח ציבור.
תפילת שמונה עשרה, גם עבורי, היא פאזה אחרת בתפילה.
[ליצירה]
מה?
אוי, אני כזה מסכן.
צ'מעו, אני ממש קרבן להתעללויות של השיכור הזה!
הוא מקיא עלי, ומקיא ומקיא, שופך הכל.
מתי תתבגר ותלמד לשלוט על צרכיך?
באמת!
תנקה אחריך.
[ליצירה]
אחד החזקים שיש על זאבי.
וגם עכשיו, כשאני עובר על מה שאספנו על זאבי בינתיים וקורא את זה בפעם המי-יודע-כמה, זה עוד חונק לי את הדמעות בעין.
"..וגוש חוסם בגרון".
יראה אור בעז"ה, וטוב שכך.
אוי, זאבי.
[ליצירה]
ובכן,
בעקבות שינוי כיוון המסתמן בעלילה, שונה שם הסיפור מ'את המאור הגדול' ל' את שני המאורות הגדולים'.
דווקא יהיה מעניין לשמוע מה אנשים חושבים על הסיבה לכך...
[ליצירה]
נאה בהחלט
אם זה מה שקורס מ"כים מוציא ממך, אולי גם אני אחשוב על זה (ואז אתאבד, כמובן).
טוב לראות שאתה חי ובועט, וגם שובר כמה חזירים-קדושים בדרך.
תגובות