לאורך השדרה,
מול נחשולי תכלת,
שורת דקלים ברוח נַפנַף.
החמה,
באורה ממעל זוהרת;
השחר לוהַב.
עם בוא האביב רביבי מלקוש,
מנמרים פני עוברי אורח.
בשדות ירק, מזרע לוהט.
הרקיע מתבהר
ושל ים עוטה אדרת,
מעל השדרה שעץ דקל לופת.
ברוח נפנף...
אני זוכר שלקרובי משפחה שלי היה שכן שקראו לו נפנף והוא היה מחלל שבת וגר קומה מעליהם. והם היו חרדים.
פעמח'ת אחד מהקרובים התעצבן, לקח מקל של מטאטא ודפק על התקרב שהייתה הרצפה שלהם כשהוא מצעק:
"נפנף נפנף! גויים - מחללי שבת!"
ואולי הם היו קומוניסטים. אנא עארף? אולי הם אימצו את ירושלמי כשעלה ארצה...
הסבר אחר- ירושלמי לא זכה מעודו לנפנף על המנגל ועמי תקווה שיזכה לנפנף ולטעום ממטעמי על האש כגון קבב, שישליק, נקניקיות ומיני תרגימא אחרים שמעלים בי רעבון ותיאבון, בדרך הבייתה אקפוץ אולי לפלאפל טוב או לשווארמה על הנפנף.
[ליצירה]
ברוח נפנף...
אני זוכר שלקרובי משפחה שלי היה שכן שקראו לו נפנף והוא היה מחלל שבת וגר קומה מעליהם. והם היו חרדים.
פעמח'ת אחד מהקרובים התעצבן, לקח מקל של מטאטא ודפק על התקרב שהייתה הרצפה שלהם כשהוא מצעק:
"נפנף נפנף! גויים - מחללי שבת!"
ואולי הם היו קומוניסטים. אנא עארף? אולי הם אימצו את ירושלמי כשעלה ארצה...
הסבר אחר- ירושלמי לא זכה מעודו לנפנף על המנגל ועמי תקווה שיזכה לנפנף ולטעום ממטעמי על האש כגון קבב, שישליק, נקניקיות ומיני תרגימא אחרים שמעלים בי רעבון ותיאבון, בדרך הבייתה אקפוץ אולי לפלאפל טוב או לשווארמה על הנפנף.
[ליצירה]
לסוערה
אז כך, כוונתי, לא לאסקופה, אלא לאסקופא, שזה עקב רגלו של בן אדם. ובעקב רגל, הרי ניתן לרמוס.
ועתה, כל בית ישראל ובית פלסטין יחד, רואים את נחשלותך הלשונית, גברתי.
[ליצירה]
הפופוליזם, הוא של השלטון
לדעתי, גברת שרה בערוגה, אין פופוליזם ודמגוגיה, זולים ומתועבים יותר, מאשר עצם תוכניתו הקלקלית של ביביניהו. בכך, שהוא מאשים את האימהות החד - הוריות בחוסר רצונן לעבוד; ואפילו לאנשים בעלי נכות, הוא מתחיל להתנכל, הוא מעמיד את עצמו, במצב מאוד מאוד לא נוח, כאשר, אין לו אפילו הסבר ברור ומתקבל על דעת כלל, לסיבות שהניעו אותו, לצאת במסע גזירות כה חריפות, כנגד העם.
ואת גברתי, עוד תביני, את כל הפופוליסטיות, שבתוכניתו הכלכלית של שר - האוצר הנוכחי שלנו. את את כל העוון, שבחוסר הרגישות שלו, כלפי צרכיו של עם - הפועלים; המובטלים; הנכים והעניים.
בינתיים, ביי!
[ליצירה]
שמע, חזן ללא מניין מתפללים!
עתה, אין לי שמץ זוטא של ספק, כי הנך בור בשירה, כי הרי, כל המילים בהן השתמשתי ולא הבנת לפשרן, אלה מילים כה מוכרות ששיניתי את צורתן, לשם גיוון וחריזת השיר.
בברכה! ירושלמי
תגובות