שם ראיתי אותו בין ערבות נחלים, יושב וגופו דרוך לצלילים, כל צליל בו נוגע- מרטיט זיק שמחה, אולי נחבא אך נפשו מלאה אהבה. והוא מאזין בלי משים ובלי קול, לקולות הנהר הטבוע כחול, ורוח חרישית את גופו תלטף, ותישק למצחו כמלאך העוטף, ואזי אתבונן בו ונפשי נכספה, וליבי יוצא כרדוף משיכה. לו רק היה יודע מה נפשי מרגישה וחווה, היה נוכח לגלות רזי צפונות אהבה...!