הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמרו לך פעם שאת טובה? וואו. את טובה. מצטרפת לחתלתול ולמפצע. שכוייח! [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר מחשבה למה את בשבי? או שמא - רק מתוך ידיעת האל תקבלי תשובות אמיתיות על העולם?! תמהני. [ליצירה]
- [ליצירה] היפה הוא שזה כל סוג של לידה, גם בתוך החיים עצמם. מאוד מאוד אהבתי את סגנון הכתיבה ואת הרעיון שלא לדבר על אופן הביצוע. מוספיה לאהודות. [ליצירה]
- [ליצירה] לא, איגנץ עושה את זה הרבה יותר טוב מאריאל. הרבה יותר טוב. אולי זה סתם כי אני לא מתחברת לשירים של מאיר אריאל ואולי זה סתם, כי זו דרך פשוטה יותר להיזכר בעבר, בלי להיצטרך "לאכול" אותה.. [ליצירה]
- [ליצירה] פלשתינים חפים מפשע? יש דבר כזה? כל מרחם על אכזרים סופו שיתאכזר אל רחמנים. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי ממשיכה את השיר. הוא נראה לי קצת קטוע. דומתני שיש עוד הרבה מה לעשות בשומקום שכזה. במיוחד אם כל כך נפלא שם, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] כי מה זה היה עוזר? אז הוא היה יודע שהנפטר הוא אדם מדהים והכל, אבל האם באמת ניתן היה להציל? מה הקשר בין טוב ליבו של אדם לאורך חייו??? [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מכניסה את זה ל"במשפט אחד". זה מין משפט אחלד קלאסי שכזה, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, אבל מה הקשר לאלוהים? [ליצירה]
- [ליצירה] חלמונית... לא מבקשת, הלוואי שלא יקרה, אבל כבר עכשיו אנשים חוזרים לעצמם. מבכים את שהיה אבל חוזרים לחיים. בלי הסקת מסקנות, בלי משברים רציניים, בלי לחשוב מה המסר שרוצה ריבונו של עולם להעביר לנו. [ליצירה]
תגובות