הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אבל זהו בדיוק אני קשה עם עצמי כי אני יודעת מה יכולתי להיות, ואיכשהו זה נראה טוב פי מיליון.. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם עופים. המעבר לא חלק בכלל וגם ההקשר לחיי כלב ממש לא מובן (כלבלב הולך לאבא שלו בימי שישי? מי מביא אותו לשם ולמה?), שלא לדבר על ה"שיחת אב-בן" שיש להם. הבן שואל שאלה קצרה ומיד האב פותח בוידוי מרגש וסוחט דמעות שליש על איך הוא לא היה אבא טוב מעולם אבל הוא ישתפר, ופתאום הבן קופץ למסקנות לגבי עתידם הורוד והדביק בעתיד. לענ"ד לא היית צריך לעשות את הגיבורים לכלבים. אם הסיפור היה כתוב "חלק" הוא היה עובר גם בתור בני אדם. הגילוי שהדוברים הם כלבים לא מעלה את איכות הסיפור. נהפוכו, אולי אם לא היית מרגיש צורך לסיים בנימה הומוריסטית היית משקיע יותר בעלילה. מעבר לזה, באמת צודק עופים בעניין הזה שהיטבת לתאר דברים מנקודת ראות של ילד (אם כי עכשיו כשאני בודקת שוב, לא ברור לאורך כל הסיפור בן כמה הוא. הוא מספיק קטן שיצטרכו לרחוץ אותו ומספיק גדול לנתח את חיי הזוגיות של ההורים שלו..). [ליצירה]
- [ליצירה] מאחלת לך שתזכה להשאיר את המעיל בארון ולהוציא ממנו את עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, בבקשה! אם כבר יוצרים מסגרות וסטריאוטיפים אז עד הסוף. well done! אהבתי ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי כדאי שתצרפי את השיר המקורי כדי שנדע עד כמה התרגום אכן נאמן למקור. [ליצירה]
- [ליצירה] משקל? כלומר מספר הברות לשורה? דומני שזה קיים. אבל אולי לא הבנתי את הכוונה [ליצירה]
- [ליצירה] חלמונית... לא מבקשת, הלוואי שלא יקרה, אבל כבר עכשיו אנשים חוזרים לעצמם. מבכים את שהיה אבל חוזרים לחיים. בלי הסקת מסקנות, בלי משברים רציניים, בלי לחשוב מה המסר שרוצה ריבונו של עולם להעביר לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ואתה חושב שזה מתאים ל"במשפט אחד"? זה יותר הרהור, לדעתי. בכל מקרה, והייתי יכולה להרחיב הרבה יותר, אבל, עצם ההתבעסות שלך מבהירה את המשפט. כי אם תחשוב על זה, הרבה דברים מבעסים אותנו, ועושים לנו מצברוח לא נעים ולא כיף, ובכלל, נורא קשה לנו בעולמנו הקט. ואם לא היינו נבראים, אזי זה היה חוסך לנו הרבה אי נעימויות, הא? איך אומרים, התשובה בגוף השאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] שבירה יקרה, נהפוכו בן בנו של נהפוכו. הרי זה כל העניין. מילא אם היית כותבת את זה כתגובה למכתב הראשון, אז ניחא. אבל כתגובה למכתב השני? דווקא כזה שיש בו השלמה והכרה במי שאני? באמת יכול להיות שזה מפני שלא קראת את הדברים עד תום. אבל no hard feelings. לא מצידי לפחות. פשוט שנראה לי לא שייך להתלהב ולהגיב אחרי קריאת חלק מהדברים. למה הדבר דומה? למי שיוצא לבקר מסעדת בשרים משובחת, אלא שהוא, איך לומר, צמחוני. וכיוון שכך הוא דגם רק את הסלט ואת התוספות, אבל את הבשר הוא אפילו לא הריח. מילא, לא לקחתי קשה. ותודה בכל מקרה על הניסיון לקרוא. כלנית [ליצירה]
- [ליצירה] "ממילא" זו מילא מרגיזה, אבל ממילא לא טרחתי לקרוא אותה בכל הפעמים שהיא הופיעה. מה בדיוק רצית מאיתנו?? [ליצירה]
תגובות