הסיגריה ההיא שלא עישנתי
זה שני ירחים
חורכת את אצבעותי,
את שפתי,
את נשמתי.
מזכירה לי
מי רציתי להיות
ומי אני עתה
שריד מפוחם, מעלה עשן,
של רצונות גדולים,
של מאווים.
[ליצירה]
איכשהו נראה לי שגם הקב"ה וגם ר' נחמן לא בדיוק מעודדיםאנשים להיות מתים מבפנים.
הנקודה היא שכדי להיות חיה מבפנים את צריכה להיות מספיק חזקה ולרצות לחיות, כי להתייאש כל אחד יכול, החכמה היא לדעת לצאת מהיאוש.
[ליצירה]
הרעיון מקסים ממש, ומאוד אהבתי את הזרימה של השיר.
שני דברים קטנים:
1) מגפיים זה בזכר, והפרח לא יבול.
2) נראה לי, למרות שאני לא סגורה על זה, שפיסוק מדי פעם עשוי להועיל לזרימה של השיר.
[ליצירה]
דווקא חרוזים חסרים קצת
אם מחליטים לחרוז חרוזים
חושבני שיש קצת צורך לשים
לב למשקל,
למרות שלא קל
ולמרות שזה קצת דורש מאמצים.
ואם כבר - אולי גם נוסיף ונאמר
שאם הוחלט שבסיפור מדובר
אז רצף נשמע כמו דבר הגיוני
כלומר, מה בא ראשון ומה בא שני.
כי למה מספריים אם היא טישו אומלל
ולמה הייתה חתונה בכלל
ומה עניין שמיטה
לחיי אומללותה.
אבל סך הכל שירון חביב
אף כי, שוב, לא מאוד מלהיב.
אף שבתור רעיון הוא ניתן לפיתוח
אם כי הדרך איך נתונה לויכוח.
[ליצירה]
בהנחה שחצי לא הבנתי
(וזה הזמן לבקש תרגום, או בשפת המקום תרג'ום)
שיר מקסים.. מלא עצב וגעגועים.
(מתלבטת פה שעות מה לכתוב.. כולי תוגה ואני לא יכולה לבחור מילים מתאימות..).
[ליצירה]
אבל זה בכלל לא ילדותי, צחית.
הרעיון, לדעתי, הוא יותר אלגוריה לגן העדן (ולכן גנאל. גן האל). אוי זה בגלל "לרוח היום". שזה ציטוט ישיר (בראשית, שם, שם).
מקסים ביותר!
תגובות