[ליצירה]
זה בטח העייפות שלי!
כי ממש ממש הרגשתי את הלחץ הזה של פנטון (כלומר, הכתיבה טובה), אבל לא הצלחתי לקלוט את הסיטואציה.
יש משו שצריך לדעת ע"מ להבין את הקטע?
[ליצירה]
זה נחמד, קטע תלוש שכזה. או שאולי הוא לא תלוש וסתם לא הבנתי מה קורה פה?
בכל מקרה, סתם הערה צדדית לחלוטין בלי קשר, אני אוהב שמות שבעיקרון הם מומצאים, אבל מצלצלים טבעיים, כאילו שמעת אותם פעם- כמו פנטון. לא פשוט להמציא כאלה (אסימוב היה טוב בזה).
[ליצירה]
המידע נכון ללפני כשנה וחצי
מינה פנטון. אני כמעט בטוחה ששלחתי לה מכתבים כחברת המועצה בירושלים מטעם המפד"ל בנושא ה"קרן לידידות" שהיא מובילה קמפיין נגדם כבר שנים.
[ליצירה]
אהמ.. גם כן הערה צדדית לחלוטין בלי קשר:
חתלתול,
מסכימה עם ההערה הצדדית שלך, רק שלאחריה ניסיתי להזכר איזו פנטון מנקרת לי בזכרון ובסוף נזכרתי בה.
אז הפנטונים אינם המצאה חדשה.
[ליצירה]
לא, איגנץ עושה את זה הרבה יותר טוב
מאריאל. הרבה יותר טוב.
אולי זה סתם כי אני לא מתחברת לשירים של מאיר אריאל ואולי זה סתם, כי זו דרך פשוטה יותר להיזכר בעבר, בלי להיצטרך "לאכול" אותה..
[ליצירה]
סוערה,
הנה דוגמה טובה לנוסטלגיה וזיכרון
מילים ולחן - מאיר אריאל
דופק ביצה קשה במצח
קולף אותה בוזק מלח
ואוכל כדי לזכור את הטיול לסדום
זה לא כל כך מצליח
אולי יותר מדי ממליח
ואולי זה לא היום היום
בינתיים כבר צורבת
בגרון צרבת
קשורה ללובן הביצה
אם לא שקד אז בוטן
עושה מהצרבת מותק
וגם לחלומות יש מוצא
לכן אני אוכל וזוכר
שותה וחולם
אוכל ושותה זוכר וחולם
ברנדי אקסטראפיין לזכר
סיגריה דובק עשר
בפרדס מאחורי המתבן
סיגריה שטוחה בלי טעם
מביאה את הספר "ענבי זעם"
וסרטים של אדי קונסטנטין
ושוב ביצה קשה במצח
ורק מעט מעט מלח
ואוכל את כל הטיול לסדום
והפעם זה מצליח
והזכרון מבליח
הנה אני במערה לבד פתאום
לכן אני אוכל וזוכר
שותה וחולם
אוכל ושותה זוכר וחולם
פעם לא הייתי ככה
פעם הייתי זוכר מה רציתי לשכוח
ושוכח מה רציתי לזכור
היום אני מבין מה זה
להיות זכר להיות זכר זה
לזכור ולזכור ולזכור
עוד בוטן נגד הצרבת
שבינתיים מסרבת
אבל אני חולם בהקיץ
שדה באבק הדיש
חברים מכונה סוף קיץ
וילדים עם גבורים להעריץ
אני אוכל וזוכר
שותה וחולם
אוכל ושותה זוכר וחולם
הולך ויחף
מריח בוסר
מגדל זקן נשען על מעקה
[ליצירה]
עוף עם פלאפון לראשות הממשלה!
היטבת לסכם הן את הביקורת והן את הביקורת על הביקורת.
נושא אלומותיו : על יולי תמיר עדיין לא שפכו תה. זו הייתה יעל דיין. ועל זה כבר נאמר לא בוכים על תה שנשפך.